Abdalla Abukatish
Blackfield- Open Mind
השירים
כאן תוכלו לקרוא חלק מהשירים שיצאו לאור
וכאלה שלא..
?ומה עכשיו
אז.. הוא שאל
"מה תעשה עכשיו?" עדיין תרדוף את הירח?
ותצייר את סמל השלום על כל חתיכת בד שאתה לובש ?
ותוציא להורג מילים בגרונך?
ותכתוב על כך ב-"מחברת הכתבים" שלך?
-
כמו כל לילה, כמו עכשיו
אני ארוץ את הקילומטרים האחרונים
ואז אקווה למותי מתחת למצפה הכוכבים
על הגבוה שבהרים אני אצעק בחרש
ואתנשף לאט כשאני כותב את זה
את ה"כתבים המוזרים" האלה
שמתישהו חייבים להסתלק
בסופי שבוע אלך לים בלילה
סתם בשביל לנהל את הדו שיח האישי שלי עם השקט החזק
ואכתוב כמה שהתגעגעתי אליה
עוד פעם
- אתה חושב שהיא אי פעם תסלח לך?
אתה פתי שמאמין עדיין באגדות?
אתה עדיין חולם?
או שאתה רק רץ וכותב?
מנסה לברוח?
-אתה קורא לי כישלון.. אל תקרא לי
גם בי אריה ישן למרגלות המדורה
ומסביבה אינדיאנים עם חצים וקשת
ראית ת'צד האפל שבי הרבה פעמים
הוא קיים.. ועדיף שהוא ישן את שנת החורף שלו עכשיו
לקראת המסע הבא
ועכשיו? מה עכשיו?
עכשיו שקט
כיסא פנוי
השעון בכיכר העיר מורה על 00:00
וההצגה חייבת להמשך
הליצנים בחצר המלך עוד מחלקים כרזות
ורק אתה לבדך פרסומת מהלכת למה שעתיד להתרחש
קציני המלוכה מפזרים עשן רך
פן לפגוע בכבודה של המלכה המנוחה
אם הייתם שמים לב, הם הילכו על קצות האצבעות
בעודם צועדים לתלות לראווה אישה שכונתה פעם דמוקרטיה
התלהבות הקהל לא חודלת ממחיאות הכפיים הסוערות
הידד! הידד לכוס היין הבאה
שוק השיכורים מלא הלילה
ודם עניים נוזל כאן בשפע.. אתם מוזמנים ליהנות
ממופע האימים החדש של רחובות השוק
אתם לא מאמינים... כרגע
הפסקה
עיניים נשואות לאחד
שקם
והותיר בלב הכיכר
המציאות שלי
את מזכירה לי את החוף הנטוש של אתמול בלילה
כשגלי הים עטפו את מנגינת השקט הנצחי
מדהימה
לנצח אתחבא ממך אהובה, אני עוד לא מוכן
השיר לא יכתב אף פעם
והחלום לא יעיר אותי משנתי
את מדהימה, ואני לא רוצה להפסיק לחלום עלייך
את זוכרת את בתי הקפה של אחרי החצות
היינו אני את וחבורה של ילדים ששיחקו מחבואים
הם לא האמינו שאנחנו ביחד
זמר שר את השיר שלו ברקע
לא הקשבתי לשיר
באותו רגע שמעתי את גלי הים
ונזכרתי בחוף הנטוש
יצירה מדהימה
בני אנוש
אתם מרגישים את זה?
הכי פתטי זה לא לשתות את השתייה שהימרת עליה
זמנים קשים עוברים על נפשותינו..
מצד ימין שלך אלכוהול מרכך את המכה
ועדיין, אתה מרגיש את הכאב
עדיין.. אתה אנושי
משורר האדמה
בתוך מצעד האבל הזה לא ישירו
שירה כן תהיה אבל לא שמחה
אדון המשוררים שקע לנצח על עוד גלויה של שיר
ורק הוא לא יופיע על מנת לקרוא את מה שכתב
ז"ל לנסיך המהפכה שלא התממשה בסופו של דבר
או שהיא כן קיימת ועדנה בועטת בתוך כל לבו של עלם אבוד
כבר מתגעגעים
מחווה למחמוד דרויש
השיר האסור
אתה מאושר עכשיו? אנו מקווים שאתה מאושר
108 כוחות סוס ששרטו את פני הכביש
זאת מכונית שדוהרת לה על הדרך הראשית
בתוכה להקה שצועקת את המנגינה שמכרה מיליון
ומעליהם עננים..
אמרו שצפוי גשם בעוד כמה ימים
בבית מלון בשעה חרמנית
בלונדינית עושה ביד כמו מקצוענית
רק אני לא גמרתי, הלכתי להקיא...
ובמהדורה הלילית
אמרו שצפוי גשם בעוד כמה ימים
מצטערת, פשוט הייתי צריכה לראות אותך"
"להיפרד ביחד תמיד יותר כואב
הנה אפילו המילים עכשיו נחנקות
זה לא עניין של כמה דמעות זה רק ש...
אני כבר לא אוהב
והם אמרו שצפוי לרדת גשם בעוד כמה ימים
עכשיו אני עומד על ההר
השארתי שובל של ריצה מטורפת
ערמה ענקית של מכתבים הזויים
למעלה עננים..
אך מולי רק שקיעה אדומה
איפה הגשם שהבטחתם?
פחד האהבה
את מלמלת לכרית איזה סוג של תפילה
אולי מישהו למעלה ישמע אותך סוף סוף
ראית איך החיים בנויים מהפסדים ותהילה
אולי מישהו למעלה מצייר אותך כ-נוף
את דיברת למראה משפטים של תקווה
איך חשבת שבספרים מסתתרת האמת
תתחילי ללכת...
גם ככה את יודעת שבסוף תמצאי אותי מת
תכבי לאט לאט את הנר
השעווה שמסביב עשויה מדמעה שנוטפת
זוהי אהבתנו...
איך שקשה לך לראות אותה מסתיימת
ואולי את מעדיפה את החושך..
עלטה היא שמיכה מחממת
שירים של עבר ועתיד בלי הווה
עוד דפים שנקרעים מהמחברת
את דיברת אליי משפטי אהבה
זוכרת שדיברת משפטי אהבה?
את דיברת משפטים של אהבה
?איך שכחת אותי
הייתי רק ספר
אף אחד לא יתאר אותה
זהו ה-18 בספטמבר
בפינה שאף אחד לא נשאר בה
רק לפני רגע הוא לחש לה מילים
אף אחד אחר לא יכול לתאר אותה
בפינה שאף אחד לא היה בה
מחפש שיחה בין הצלילים של הלילה
אלה רגעים שאסור להשתכר בהם
ואף אחד לא יכול להתעלם ממנה
בפינה שאחרים לא כתבו בה
ה-18 בספטמבר
מסעו של היום מתחיל תמיד בלילה
בדידות יפה מדי בשביל להחביא
בפינהשבה אחרים לא טבעו בה
היא סאגה מהלכת של כוכבים
סופה בשמיים רחוקים מאוד
ופה אתה כבר תיפול
בפינה שבה רק אתה מבין אותה
מוקדש לסמדר הרמן
לא לבד
"נפגשנו בקונצרט השירים האסורים
את היית עם מישהו אחר
ורק אני הייתי לבד
היה לך שיער זהב
וחיוך שכבש את כולם
ורק אני עמדתי בצד
כי אני הייתי לבד
הילה מסביבך בישרה על קסמים
כשבתוכי רק אור קטן
לא היה לי למי לספר
כי אני הייתי לבד
התקשרת אליי לבוא לבקר
ביום שבת נעימה
אחת כזאת שהופיעה לה
אחרי סופה מדהימה
הלכנו מיד לנזיר צרפתי
ושם הוא גרם לשידוך
זה האחרון הפך לראשון
ואני כבר לא נשארתי לבד
עכשיו תאהבי כמו שלא אהבת
כי זה אני שחיכה לך בצד
השירים מוכנים לספר סיפורים
כי עכשיו אני כבר לא לבד"
אני מצטער
וכל אלה שניסו להבין אותך
תלויים בשמיי הלילה כמו תמונות זיכרון
מעלים ערפל שהופך לעשן
עוד "שם קוד" למלחמה הכואבת
שלולית של דם ילדים מתחת לבית ההרוס
לא מפריעה לרגש שדואג רק לבטחוננו
טילי השנאה הם שמשמידים
יותר מכל טיל אחר שמשוגר לעברינו
מכתבים ללילה הארוך ביותר שלי
המחזה האור-קולי בשמי הלילה כבר לא מצחיק אף אחד
חרדות ישתיקו את צעקתה
היא כבר לא אומרת שהיא אוהבת אותי
..זמנים של מלחמה
אנחנו מפסיקים להיות בני אנוש
שוכחים רגשות של אהבה כואבת
משליכים הכל לתוך מכבש טנק המלחמה
הסומכים על מכונה שתעשה את העבודה
המכתב הארוך ביותר בחיי
מסתיים כעת:
לא עוד שירי אהבה יפים
זכרונות מתוקים שחלפו כהרף עין
ובכל זאת...
אני מתגעגע אלייך
ולשקט
ולשלום
מלאך, תראי
את צועדת לך בחשכה הלילה
אוטבוס של עצבות מתרחק לאט ממך
הוא יחשוב עלייך, כל הנסיעה
וגם יחלום שהייתם ביחד
אלף מייל ממך כוכב נופל יפול בשבילו בגללך
מתרסק על מדבר של רגשות שקטות
הוא יסבול בשקט, והוא יאהב
וגם יחלום שהייתם ביחד
כמו צוענייה בבית קפה, חדשה בעיר
זרה לרגש שתוקף אותו בלילה
עינייך נכבות לאט לאט
ואצלו רק צורך לכתוב
שוב ושוב על הרגש
וגם יחלום שהייתם ביחד
מלאך.. תראי
את מלאך
גם לו תלשו כנפיים בעיר החטאים פעם
איחו לו את הפצעים בכמות שיכורים של אלכוהול
מודע לנצחון ולהפסד האהבה
וכעת, הרגע שבו
אחריי הלילה
הם אף פעם לא יבינו את מה שכתוב
מין כתב יד לא ברור, שפה אחרת
אתה נופל לדפים הלבנים שוב ושוב
עכשיו אחרי חצות הלילה אז עושים שטויות
ההדים שוב מנגנים לך במוח
משאירים קולות של שיר עצוב
יונק את מה שחלמת בכוח
פראנויה כבר לא תשוב
הם לעולם לא יבינו את שירייך
כשדיברת על אהבה אחת שמשתוללת
בעיטה קטנה בקיר המצב רוח
ואתה שוב נופל.. שוב נופל
ההדים שוב מנגנים לך במוח
משאירים קולות של שיר עצוב
יונק את מה שחלמת בכוח
פראנויה כבר לא תשוב
דלתות
מסתיר בחולשה את העצבות שגדלתי עליה
בשקט אני מעדיף את השקרים שלה על פני האמת שלי
מנסה לא להיות יותר מדי דרמטי
אוכלוסייה אחרת בצד האפל של מאדים
לא משנה שזה כואב
כאבים קטנים עדיפים על פני כאב אחד גדול
מסתיר בחולשה את הרגש שגידל אותי
אהבות קדומות קמות לחיים
כמו שדים מהארון שמנסים לצאת החוצה
ומנסים לכבוש כל טיפת הגיון בחיים המזוייפים שלך
הרבה דלתות סגורות..
מחפש מפתח שהלך לאיבוד
וכשאני על הבמה..
והקהל ממלא חללים של איזה בית קפה ישן
אני מקריא לה.. לתוך אוזנה שלה
בלחישה הכי כואבת שיכולה לצאת משפתיי
דרך שירי אני אומר לה
את מכאיבה לי
משקה משכר
אחת...
שתיים...
ו-ש-ל-ו-ש....
לרוץ, לעוף, ליפול, להסתובב
להשתכר, להתאהב, לעמוד, לשכב
לשחק, לצחוק, למשוך, לדבר
לבכות, לחזור, לכתוב, לשנוא
לנשום, לשחות, לחלום, למות
להתקרב, למעוד, להתלכלך, לצייר
להשתמט, לנגוע, להתבטא, להקשיב
לעבור, לגדל, להשמיע, לרקוד
להיזכר, לתלות, להדגיש, לבקר
להרפות, לחבק, לעקור, לקום
לנשק, לאכול, לחיות ולמות
לחיות ולמות
לחיות ולמות
לחיות ולמות
לחיות ולמות
לחיות ולמות
לחיות ולמות
מאהבתי אליה
לכתוב על זה
בשפה שאף אחד לא יבין
השפה של המילים הכתובות
בין שתי כוסות של שוקו חם
אולי
אם ואולי השושנה תפשוט את שמלת הקוצים
כך יכאב פחות
ויהיה יותר נעים
ואולי צבעה כבר לא יהיה אדום כדם
כי הצבע דהה
והוא כבר לא מושלם
אולי נרקוד קצת בחשיכה
כך למחשבותיי לא יהיה אור
אולי.. זה מה שאת צריכה
אולי ניקח את רובי המתכת
ונירה למוות באדון קיץ
ואז עולם חדש יגיע, עידן של שלכת
ואולי..
כמו לבי
פעם אחת
את לא תעזבי אותי?
כשהוא צייר 3
"בעדינות הפעם, בעדינות"
גופו הרועד מתנקז דרך העינית שבדלת
מביט בגלימה השחורה שמכסה את האיש המוזר שעומד במסדרון
"תזכור מה שהבטחת, הפעם זה לא יכאב"
שם במסדרון הם שניהם עומדים
הוא עם גלימת הלילה שלו
מוות זה שם נרדף לכל החיים
כדורים נוגדי דיכאון ששוחים בכוס מים עלובה
עוד שיר חדש לספר לילדים
"הדלת פתוחה עכשיו, אתם יכולים להיכנס"
הוא הזמין אותם לכוס וחצי של וויסקי ישן
"תרצו משהו לאכול?"
הוא לעולם לא ידע שהם כבר אכלו בדרך לכאן
למה שתיקה היא תפריט קבוע בדירה שלו?
לא הגיע הזמן להחליף את הסדינים?
לעזאזל, מדיח הכלים מלא כבר מלפני שבוע
"אני צריך ללכת לשירותים"
הוא והיא
הדליקו את הטלוויזיה
,דיברו את השפה האילמת שהחרישה הרבה שומעים
התנשקו סקס אלים ללא תנאי
וזה היה טוב לה
והוא דימם
ודימם
ודימם
רוח הרפאים נעלמה
והיא נגמרה באחרון השירים
מחיקה
אולי זה הזמן שלי ללכת
הרי תמיד אהבתי לרוץ
עם הרוח בנעליים
חולף מול כל העולם שבחוץ
אולי הגיע הזמן שלי
עם שיר אחד שיסיים את הסיפור
כמה מוזרים הם הדברים שעברנו
ואיך שהדמעות עכשיו הורסות לך את האיפור
זה היה יכול להיות סיפור הצלחה
לסיים אותו על כיסא נדנה עם מקטרת בתוך הפה
עם מכחול אדום ביד ודף לבן ממול
בתור בקשה האחרונה לא הייתי רוצה יותר מזה
אם רק יכולת לשמוע את רוחות העבר שלי
כמו שלך יש שדים יש כאלה גם לי
הם מפחידים יותר, קדומים יותר
הורסים כל חלקת אהבה טובה בנפשי
עכשיו אני חולף ליד אותו עץ,
בן 1986 שנים הוא..
כמו הכותב גם הוא נולד בחורף כנבואה לרעידת האדמה
מכוסת השלג הלבן.
חיים אחרונים, חודש אחרון..
שבוע, יום, שעה,
קהל יקר)
זה הוא הרגע האחרון)
אז תאכלו מפירות השיר הזה
לפני שיעקרו אותי מעל הדפים האלה
כמו עץ זקן
בן 1986 שנה
רגשות הוריקן
אנחנו מחליפים את המזג אוויר בהוריקן
סופה של רגשות וחול
משחיקה את פנינו לרגעים
זה מה שנשאר, מהכל
מתהפכים על מיטה צרה
שעות הביניים לא מובילות לסוף
והתקרה שמעלייך נופלת לצידך
עכשיו אפשר לעצום עיניים
אנחנו פותחים דלתות
בשביל לגלות אדם יושב על כיסא נדנדה ובפיו מקטרת
ערפל עשן מכין אותך לקלאסיקה חולפת
והדלת שוב נסגרת בטריקה
"שלום לכם
היכנסו..
זה השיר האחרון
מערכה אחרונה
לפני שגברת זקנה תלך לעולמה
"מוקדש לסבתא שלי
דמעות
שברתי את ידית הדלת
בשביל לצאת מהבית
״אמא, אני יוצא לטיול ארוך
וייתכן שממנו אני לא אשוב״
אני הולך עכשיו
על גדות נהר החיים שמפניו תמיד חששתי
עם דף של חלומות ועט שחור
לצייר נופים בארצות שבהן לא ביקרתי
אני הולך.. אני הולך.. אני הולך..
״אמא, שאף אחד לא יבכה בגללי
ובלילות הבדידות, תדעי שאני לא לבד
ובמקרה ובו נערה חדשה תשאל עלייתגידי לה
שהוא הלך.. רחוק.. ולא ישוב״
אני הולך עכשיו
למקום רחוק כמו שידעו לתרגם בספרים כבדים
עליתי על ספינה, מבט לפני פרידה מהנמל
שום דף לא יידע לבטא את המילים
״אמא, אני יוצא לטיול ארוך
וייתכן שממנו אני לא אשוב
אז השארתי לך דמעות על מיטתי"
לחיות איתה
אתה משרת את השמיים במילים
מעשיך כבר יעידו שסופך הוא גיהנום
לחיות איתה ביחד למרחקים
עוד יגמר לך האוויר בסופו של יום
אתה נאבק כל יום בעצבות מסוג אחר
משדל את אנטראקטיקה שקורסת תחתייך
אומנות היום הפכה ליריב האנושות
כולם רוצים להיות במהפכה שהולכת לפנייך
מטביע את הנוצה בדיו של נוסטלגיה
מדהים איך שהיד מחליקה לכיוון התחלה חדשה
לכתוב לכבודה מילים שקיימות
ולרדוף אותה בשירים על אהבה
נכון לעכשיו..
אתה משרת את השמיים במילים
מעשיך כבר יעידו שסופך הוא גיהנום
לאהובתי
פותח את הדלת בבוקר,
אבק עננים מכסה את האדמה
רוחות הרפאים עדיין מטיילות בבוקר
הקו של הזריחה הוא כמו רכבת
שלוקחת אותנו בחזרה אל האופק עם כל נשימה
אני פתאום קולט שאת נמצאת
את נמצאת בכל מקום
בטל הבוקר שמלטף את העלים
את השמש של הזריחה היפה הזאת
וגם הירח שמפנה את מקומו בביישנות לגברת של היום
את נמצאת בכל מקום
בפסיעות של החיים שלא מסתיימות
בחלום על אנטראקטיקה הרחוקה שמתקרבת
ובטעם של המים הבועט והשקט
אבל יותר מכל..
את בלבי
אז .. תגורי שם
אני אשמור עלייך
כמו שומר סף
,אני אוהב אותך כל כך
אהובתי
מנסה לא לומר
אתה בולע עוד רסיס של זכוכית שבורה
"אלה החיים" .. אז חיים
הדמעות מקשיחות אותך
וקוראות תיגר על כל ק"מ נוסף שאתה חוצה
אתה לומד לחיות עם זה
המוות תמיד יהיה שם
הוא יחכה רק לבא בתור
מנסה לא לפספס אף אחד
גזר דינך ידוע מראש
בחדר חשוך.. אתה מטביע את ציפורנייך עמוק בתוך הקיר
מרוב כאב רק הדמעות צועקות
משאיר שובל אדום לקישוט יצירת המופת של הכאב שלך
כולם צריכים לדעת עכשיו שכואב לך
אתה אלים מדי עכשיו
השארת את זאת שאתה אוהב בטלפון
רחוקה ממך מרחק בטחון
היא לא טובה מספיק עכשיו
זאת רק הבטן שמתהפכת
כבר שנים שאתה חי ככה
אתה בולע רסיסים של זכוכית
ונגעל מאלה שכואב להם
הדמעות מקשיחות אותך תמיד
ואתה מנסה לא לומר
אני אוהב אותך
שמש חדשה
קול חריקת הגרפיט על נייר לבן
מצהיר על קיומו של שיר חדש
היא מנסה..
כשעבר רודף אותה מאז ומתמיד
המוות יצרח בשקט מרחוק
שירים נכתבים מספרים סיפורים.
והסיפור הוא עליה
עוד מעט תלכו לישון
ובחלום שיבקר, אתם, תבקרו אותה
יכאב לכם כמו שלה כואב?
ביום היא חושקת בלילה
ובלילה היא מחכה לבקרים
תלויה שם שמש חדשה שזורחת
רק בשבילה הוא יכתוב שירים
יכאב לכם.. אני בטוח
אבל האם יכאב לכם כמו שלה כואב ?
האישה שבתמונות
פתאום אתה מתגעגע אליה
האישה שאתה לא מכיר
האישה שבתמונות
אתם עוד תיפגשו, עוד מעט
עוד שנה
עוד חיים
אבל אל תגלה
ואל תגע באשליה
שלא תתמוגג
ואתה שלא תהרס שוב פעם
פתאום היא חסרה לך
האישה שבתמונות
מה היא תוכנת ?
היא יפה מבחוץ..
אבל בתמונות היא עצובה מבפנים
או שאתה רק מקווה?
אתם עוד תיפגשו, עוד מעט
עוד שנה
עוד חיים
אבל אל תגלה
ואל תגע באשליה
שלא תתמוגג
ואתה שלא תהרס עוד פעם
פתאום חשוך, ואתה לבד בחדר
מנסה להזמין את העייפות אלייך
אבל המחשבות לא עייפות אף פעם
ככה זה כשהיא שם
האישה שבתמונות
גורמת לך לרוץ מהר ורחוק יותר משרצת אי פעם
היא כל כך קרובה בתמונות
וכל כך רחוקה במציאות
אבל אתה חי פה
בין השורות האלה
ואתה לא רוצה לגעת
אתם עוד תיפגשו, עוד מעט
עוד שנה
עוד חיים
ואל תגלה
שלא תעיז לגעת באשליה
שלא תעלם
ואתה..
אתה רק חולם
ומת מפחד
שהיא ת ע ל ם
:(
לילית
זה כבר הלילה השלישי.
יוצא לטייל בין פנסי רחוב בודדים
ואיתי רק מחברת שירים שממפה את דרכי
זאת השעה ללכלך את הקיר הלבן
הגעגוע ליום שבו אני אגיד לך
שאם תביטי בעיניי תוכלי אולי..
לראות אותי רועד בחושך
ואם תסתכלי לי בתוך הלב
תראי אותך
זה כבר הלילה החמישי
שעה שבה קרני שמש נלחמות עם צבאות החושך
ובלבי מלחמה אחרת.. המלחמה היפה והכואבת מכולם
המלחמה על אהבתך
זה הלילה האחרון
בחדר הלבן נשארתי רק אני והספרים
מחברת השירים רטובה מדמעות
פנסי הלילה גוססים לכאב שהולך לפניי
ושם.. אור שלא יכבה לעולם
אם תסתכלי לי לתוך הלב
תראי אותך..
ז ו ה ר ת ב ח ש י כ ה
החדר האחרון
בקומת הגג בחדר האחרון מצד שמאל
פותחים הם לאט את הדלת ומגלים אותו
המפה של אירופה משתרעת על פניו של קיר לבן
וספריהם של שייקספיר, גוטרסון, אוסטר ואחרים
תמימות ושובבות חלפו מהעולם הזה
נוסטלגיה מסודרת יפה בכל סוף שבוע גשום
תמונות מים שדהו וספר אחד בצבע שחור
שמספרים איך עם הזמן דהה גם לבו
בקומת הגג, בחדר האחרון של המסדרון, מצד שמאל
בבית שידע חיים, שמחה, עצבות חטאים ומוות
תמיד היה אפשר למצוא אותו בקומה העליונה או התחתונה
אף פעם לא באמצע..
מסרב להיות שגרתי, נורמלי או בסדר
הוא לא דומה לאף אחד שפגשתם. אתם בסדר, הוא לא
בקומת הגג יש דלת נוספת
יום יבוא והיא תפתח בלילה של גשם
אפשר יהיה לראות שמלאכים יטיילו שם בין הכוכבים
יחף, רטוב וקר, יושב מתחת לכיפת השמיים
ורושם במילים את מה שמתנגן לו בראש
כמו מנגינה רחוקה של מוצארט
לא מובן
לעייפות אין כוח
הזיעה ניגרת מפניו
והזקן שלא גילח כבר שבוע
מספרים על אחד שרק מחכה להלחם עם שמיים
החולצה שלו מחכה להיות רטובה מהגשם
כמו בשנה שעברה.. הוא תמיד יסתכל אחורה
והשטן שתמיד יביט בהזמנה
אבל עכשיו.. הוא מסרב להיות עייף
כי אסור לו
כשהוא חוצה הרים
ונשימה שרצה בקצב אחיד
עם כל תנועה שלו העולם יקשיב
והאחרים שנראים כמו בובות תאטרון
הוא מסרב להיות עייף
הוא פוצע את עצמו במשחקי הרחוב האלה
לנצח את מי שלא נוצח עושה לו חשק להרוג
אבל הוא צורח רק בשתיקה שלו
ובריצה שהורגת נמרים
וכרגע.. מה שיעייף אותו
ומה שיגרום לו להזיל דמעות במקלחת הקרה
זה פשר ההודעה ממך
הוא ציפה לזה.. אז למה עייפים ?
כשהספר יהיה מוכן
אתה איש של עניבות
רק ששנאת חליפות כל חייך
שוקע בתוך הסיפור האישי האומלל שלך
רק מוודא שלאחרים לא יהיה אכפת
אתה מסתכל עליה בעיניך העצובות
כבר נמאס לך לגרד את הלב מהקיר
עוד סיפור שתוכל לספר
כשהספר יהיה מוכן..
הרגשות שלך הם קורבנות שדי שווה להקריב
הירח נראה עכשיו כמו כרית נוחה
רק תניח את ראשך ותן לדמעות לישון
זה נורא כואב כשהגחלים לוחשות מתחת לגשם
הריצה שלך לפני עליית השמש לא תביא את השלום
את פנייך מגלחות תער רטוב
הסתפרת את התספורת שאתה כל כך שונא
לאוזנייך קולו של רחוב השקט
השעה 1 בלילה
אז איך זה שרק אתה לא נרדם
אמרת לה שהרגשות שלך הם קורבנות ששווה להקריב?
חיבוקים שבורים מול הדמות שבמראה
לא יעזרו לך לפענח את פשר הבדידות
בזרועותיך מישהי ששכחת את שמה
אתה בוגד עכשיו במישהי שאתה לא מכיר
אבל זה בסדר..
הרי אמרת שאתה בסדר
ושהרגשות שלך הם קורבנות ששווה להקריב
אז.. בקרוב הספר
מלכת הקרח
שידרת את המברק שלך, בחליל של כוכבים
ובעייפות הלכת לישון
ורק אני..
אני נשארתי ער, תוצאה חיה
את שכחת את כל מה שקרה לי ולך, כמובן
כשתלית את שמלתך השחורה בארון
ורק אני.. אני עכשיו אחר, הוכחה חיה
כמו מלכת הקרח בלילה
בפשטות את משדרת גלי "אופטימיות" ביופייך
מלכודת לאלה שערים בלילה
כשהשמשות גם הן צריכות לישון
את מחליטה להופיע פתאום.. וזה בסדר, כמובן
אחריי את חיפשת את אושרך
ורק אני.. אני מצאתי את העצבות..
תהלוכה חיה
כרגע את מנסה להחליט בשבילי ש"אסור לאהוב", כמובן
ואת יודעת שבשבילי לא מחליטים
ורק אני.. כמו ילד מאוהב.. בגללך
אירוניה חיה
את כמו מלכת הקרח
משדרת גלים על אוקיאנוס שכולו רווי שקרים מכוערים
מלכודת לכל אלה שערים בלילה
לכל אלה שערים כמוני ..
נשארים לצייר אותך דרך הכתיבה
עמדתי מול כוכב נופל
ראיתי את השמש צונחת את הצניחה החופשית שלה בלב הים
עשיתי דו שיח עם הירח
והושטתי יד לומר שלום לצבעי הקשת שיצר המפל הענק
כאב לי כשאמרת לי שזה נגמר
וזה בסדר..
אבל אין לך שום זכות לגמור אותי בכוסית יין אדום
תורך,
עכשיו את יכולה להוריד את הכתר
להתפשט משמלתך הלבנה
להביט הרחק על אנטרקטיקה ולהחליט:
היה שווה את זה
את כאב הדמעות ?
נעילת דלתות
זכוכית שקופה מתחילה להחשיך
אני צועק אבל אף אחד לא שומע
הרדיו משדר את השיר שאמא אוהבת
עובר אורח מסתכל והוא לא יודע
הם אוהבים לשמוע הרבה שירים ברדיו
בדרכים עצרנו בלונה פארק לפעמים
אבל אף פעם, אף פעם לא קרה מצב
שהם הולכים ורק אותי שוכחים
האוויר נהיה כבד
"אמא בואי כבר, עוד מעט אני לא אהיה אני כאן"
הקניות יחכו, כך גם הסידורים המסריחים
"אמא, כבר לא נשאר לי הרבה זמן"
"היי אמא,
כבר עברו שעות...
האורות האדומים של הרכב הגדול הגיעו
הם לקחו אותי על עגלה גדולה
היה להם מסיכות על הפנים
והם היו מפחידים
אמא את כל כך קטנה כאן מלמעלה
אל תבכי
אני בסדר
בין עננים"
על המדף תמונה
אני הופך את אהבתנו לפריט אספנות
ערכה לא יסולא בפז, לעולם
היא תישאר שם עד אחרית הימים
וגם אחרי
שרשרת השלום שהענקתי לך בלילה
לכבוד הימים המפויסים שעוד נדע ביחד
שיר ועוד שיר, ושום דבר לא קרה
"זה הרבה יותר קל לפחד ביחד"
את האמת
בעולם השקרים הקר הזה
את הילדות, והתמימות שהלכה לאיבוד
את שרשרת השלום שתלויה על צווארי
נגיעה חותכת
את נוגעת עכשיו בזכוכית שבורה
ודמעות בעיניים ששוטפות לך את הפנים
אף אחד לא רואה כלום
חוץ משובל של תמרוקים שזולגות נהר שחור
הבטחנו את יום ראשון הארור
הבטחנו את הים ואת החוף
הבטחנו את אפלטוניה הנצחית
ושכבנו כמו גדולים מתחת לשמיים עד הסוף
אלה רק הדים מהעבר עכשיו
שמחזירים לילות של סיוטים משובחים
והיין שמגעיל את הנשמה
מוסיף דמעות לדליים של בכי
צחקנו בטלפון על הרי געש
ועל צפיפות אוכלוסייה של אנשים עם מסכות
עכשיו זה מעציב אותי נורא
ואל תדאגי אלה רק ההדים שחוזרים
בקולנוע הביתי שידרו סרט זר אתמול
לקראת חצות נורא עייפים ועצובים
במפגן ראווה תלו שם את הנער שהעז לומר
אני אוהב אותה
והיא לא שם לראות את הסרט המדובר
את נוגעת עכשיו בזכוכית שבורה
ודמעות בעיניים ששוטפות לי את הפנים
ואת כמו עיוורת שלא רואה כלום
כנראה שזה מצחיק לראות אותי נופל
נחשים
רצף ארועים כשלבסוף הרכבת יורדת מהפסים.
החלקה על קרח, ציורי עירום בצבעי מים, מסכי פלאזמה שדולקים
אורות ניאון שלא פוסחים על נפש חיה, מחברות בית ספר,
גלילות נייר ממולאות בדיו שירה, בגדי ליצן ומלך, תזמורת מפלסטין,
שידה עזובה, אור חלש, שקט לא ברור...
והוא נרדם
הופעות אורח מגיעות בקרוב
אנשי תפאורה מנקים את האבק מעל הבמה המרכזית
כיסאות הריק יתמלאו עד אפס מקום
יכריזו שיש חיים על במת התאטרון
אורגיה מטורפת לאורה של ונוס
גומרים לאט ובצרחות של איש מטורף
מגיע לך להתענג ככה
קסמים של מכשף מעולם אחר
את קמה לתחייה שוב בחלומות לא מזמינים
חדר הנחשים שוב נפתח לקהל הרחב
והיא צועקת הצילו כשאני מנסה להגיע אליה
כשאני נוגע בידה אור לבן משתלט
החלונות הופכים לדלתות
והדלתות הן דלתות לחלומות אחרים
בזמן שהוא נרדם
Maya
הימים שלך הם מספר עכשיו
לימדת את עצמך לעזוב את כל מה ששווה להישאר בשבילו
גרמת שוב פעם לשמיים לדבר ב-שפת הגשם
אז תרקדי את הריקוד האינדיאני שלך
ממילא אף אחד לא רואה
הקירות מביטים עלייך בזמן שאת מרוקנת את כוס הוויסקי הקיימת
קוביות הקרח לא יחזיקו מעמד...
שמלת הערב החדשה שקנית לא שווה את הכאב שהיא עוטפת
אז תרקדי את הריקוד האינדיאני שלך
ממילא אף אחד לא ישים לב
על מקסיקו אמרת שהיא חלשה מדי
ולהודו כולם נוסעים
את מחפשת את סין הרחוקה על הגלובוס הקרוב
האוקייאנוס צמא למשוררים
ובינתיים.. את רוקדת את הריקוד האינדיאני שלך
ממילא אף אחד לא ישים לב
סיפור ישן
גמרתי..
עכשיו אני יכול לשבת ולכתוב.
"שביל הנחש" מתחת לעיניי יוליך אותי לכיוון הנכון
זהו שיר חדש לרגש ישן
הסיפור אותו סיפור
למרות שאני עדיין מסיפור אחר
ממולי חלון גדול שנהגתי לפתוח בלילות שכאלה
ועכשיו הוא סגור, הדלת נעולה
והלב מדמם את הטיפות האחרונות של האהבה
הכי גדולה שידעתי
והכי אמיתית שאדע
גמרתי..
עכשיו אני יכול להרים ידיים
ולומר שעשיתי הכל
לא להסתכל שמאלה וגם לא ימינה
האשמה היא חלק ממני, כמו שתמיד הייתה..
"לא להתאהב, להתאהב, לא להתאהב
אסור לי, אסור לי, אסור לי"
כמו עט דיו שנובעת את שמה
ככה זוג עיניי, מבכות את הכאב בלכתה
לעולם אחר, להתחלה חדשה
שם היא תהיה מאושרת, בלעדיי
גמרתי..
אל תושיטו לי יד.
אומרים שפרידות הן חלק מהחיים
ואני?
תנו לי לגסוס,
אף פעם לא אקבל את הפרידה הזאת
"עם הזמן יהיה טוב
עם הזמן יהיה טוב"
עם הזמן, עם הזמן אני גמרתי
אין לי זמן, בעולם שלי..
שרחוק מהעולם שלכם,
הסיפור אותו סיפור
למרות שאני עדיין
מסיפור אחר
ספר אחד
סוף אחד
מילה אחת-
השם שלה
שירת השמיים
שיר זה מורכב ממקבץ חלומות של אנשים שונים
חלקם אף פעם לא נפגשו או יפגשו בעולם הזה
והחלום האחרון הוא הסיוט שלי
-מצטער שכתבתי
שירת השמיים
" שני נציגים למוות ידפקו אצלך על דלת הבית
הראשון לובש חליפה, והשני מחזיק טופס שחרור ביד
מחייכים את חיוך הנצחון
את לוחצת להם את היד
ואת בוכה
מסרבת להאמין אבל זה קורה
הם אצלך בסלון, מנחמים אותך בצער
היא חולמת שרצחתי אותה הלילה
מכל הלילות שבהן אני אפל בחלומות
דמות שמפחדת מצללים
הלילה.. אני מעין שופט שגוזר את דינה
מלאכים יחוגו סביבה כמו שעון
אחד מהם יגש לחבק גופה ללא רוח חיים
החלום הזה עליי
אבל אני לא שם..
אני חלמתי כשישנתי אצלה
הייתי במדבר, בלילה הרוח נושאת חול
משתוללת עם הטבע
מרחוק היה אינדיאני שרקד לו מסביב למדורה הבוערת
הוא נשא את תפילתם של אבות קדמונים
הוא ראה אותי והתחיל לשגר חצים לעברי
בריצה.. בלילה
ברחובותיה של עיר ששכחה את קיום הסיוטים
רצתי לרוקן מחשבות כמו כל לילה
ומשמאלי בער לו המדבר האינסופי
מרחוק... דמות לבנה
הוא היה עטוף בגלימה, מקל, וזקן ארוך ולבן
והביט בי
הרוח שעטה דרך הזקן הארוך שלו
וגלימתו התנופפה לה עם הרוח
והוא.. הוא לא זז
בלילה ההוא החלו הסיוטים
אמש.. טיפה אחרי חצות
בקבוק כמעט ריק של וויסקי שמונח על השולחן במשרד
לפי החזאים מחר יהיה גשום
נבלעתי לתוך חלום
בסיוט סופר על אור לבן
ידי ניסתה לגעת בו.. ניסיתי ומתתי
אני מצטער
בבוקר למחרת
שני נציגים למוות דפקו אצלה על דלת הבית
הראשון לבש חליפה, והשני החזיק טופס שחרור ביד
הם חייכו את חיוך הנצחון
את לחצת להם את היד
ואת בכית
מסרבת להאמין אבל זה קרה
כעת הם אצלך בסלון, מנחמים אותך בצער "
מצטער שכתבתי
הלילה אני אכתוב
על שולחן הזכוכית השקופה"
שם נכתבו שירים
שם כתמים של דמעות
שם הלילה,
הלילה אני אכתוב...
כתיבתי היא הליכה על חוף
שבו רק אני ואת נהיה
נדבר בלחש על המילים שנכתבו
שכל העולם ישמע ויראה
גלים אסורים ישחו אלינו
כוכבים יסתכלו בקנאה
חולות הים ירחפו מעל המים
ועננים יהיו לסופה
והלילה..
הלילה אני אכתוב
אני אכתוב שהלכנו לאיבוד
על חוף הרגשות הבודדים
שם פגשנו את המוות
כשהיינו רק ילדים
אני אכתוב שאני שונא
,אוהב, שונא , אוהב, שונא, אוהב,
שונא ,אוהב אוהב..
אני אוהב אותך ועם זה..
מה עושים?
מה עושים?
שייקספיר עוקב אחרינו..
את זוכרת?
הוא עם שפם של סקרנות
שולח מרגלים אחרייך
מאחל לי זריחה של אומנות
כשהלילה,
הלילה אני אכתוב.
את מסוגלת להסתכל עליי לרגע?
להיזכר איך ואיפה היינו לפני שנה
הסתרתי את השמש מאחורי משקפיים כהות
חופשי, שמח, עצוב, בודד ומאושר
ביד אחת החזרתי את החופש
וביד השנייה כלי כתיבה
ועכשיו תראי
אני מזריק לעצמי מנה הגונה של קוטל רגשות
בשביל ללמד את עצמי להפוך לדמותך
ולא לצל כבד וכהה לה
ואולי ככה, אולי ככה הכאב יעלם, וגם הבכי וגם הדמעות
ואלי גם האהבה
על שפת הים
אהלך מחר עם הסנדלים שאת כל כך שונאת
לתת לחול צהוב להיכנס לי בין האצבעות
ולאט לאט להישאב לתוך הים
כמו מהופנט לרגע לשמע הגלים
ולמעני הוא פותח את שער הדמעות האחרונות
בקלות הרגנו את הרגש
ועל זה הלילה אני אכתוב
ההר
לופת את היד מסביב לסלע הרטובה
היא בטח שם כבר אלפי שנים
רגל מחליקה יוצרת אבק עפר שמרעיד את השקט
לא מסתכלים למטה כשמטפסים.. רק לי מותר
המחשבות שלך רצות בקצב של אלפי קמ"ש
אתה אוהב את זה שאתה על גבול הסכנה
ליד הכתף חתכת את עצמך עם סכין של כנופיית רחוב
הם אסרו להסתובב עם סכינים
עוד מעט, עוד מעט אתה מגיע ילד
עוד לא מלאו לך 19 וכבר אתה מסובך מספיק
למה החלטת הלילה? ספונטניות היא תכונה ששווה להעלים
צעד אחד לא נכון בדרך אל המוות היפה
על מה תחשוב בשנייה לפני ?
אתה נאנח כשאתה מגיע לראש ההר
מסתכל מסביבך גאה בכלום שהשגת
זה ההר הכי גבוה מבין כל מה שמסביב
לשאר הבקרים זה יהיה קישוט עלוב
כל כך מצטער שהרסת את הנוף
להקת הזאבים מתקרבת
נכנסת לטריטוריה שלהם ללא רשות
הם בטח מריחים את הפצע שליד הכתף
אז.. תשב ותביט בנוף
עוד מעט הרגע זה יחלוף
ולך לא ישאר זמן
תהנה
הוא קבע
הוא קבע שהם ייפגשו בתחנה המרכזית בת"א
ללבוש חולצות שחורות ולשים את הדמעות בכיסים
לפני ההופעה ואחריה לא לדבר
רק להקשיב למה שהיה לזה עם האיפור לצרוח
הוא קבע שהיא תקבע שתהיה נשיקת פרידה אחת
שתהיה מכאיבה כמו ההיא לפניה
ותותיר צלקות בלב ונהר גועש בעיניים
ובאוזניים ההוא עם האיפור שתמיד צורח
הוא קבע שהוא נפרד משניהם ביחד
היא קבעה שהוא לא יקפוץ מהגג לבינתיים
בחניון תת קרקעי עם רובי המתכת
ומחברת שירים שלא נגמרים שפתחה רגליים
וברדיו ההוא עם האיפור שעודנו צורח
כשהשעה מאוחרת בלבו של הטראנס
כולם עומדים מצביעים ורק הוא יושב לו
כי הוא קבע שהיא תקבע שנשיקה אחת וזהו
זה לא נפסק עד שלא יסתיים השיר
של ההוא עם האיפור שהפסיק לצרוח
לחישה צורמת
צעקתי את שמך בלילה
לבד במיטה בחדר
כשנגעתי בקיר ובכיתי
רציתי שתשכב פה לצידי, היא אמרה
"ואתה לא היית, רדפת אחרי החלום
זה כואב לבד.. אתה יודע"
מוזר שזה זיכרון שעדיין צף
אחרי שנתיים
אני נפרדתי ?
או שזה היה הגעגוע לחופש
הכי קרוב לבד, הרגשתי
והכי בודד אחר כך
אבל אחר כך
היא לא הייתה שם לנגב את הדמעות
וגם לא לומר כמה מטופש אני נראה עם הזקן הלא מגולח
היא פתאום לא הייתה בשביל לגעת לי בשירים
ולהעתיק אותם מחדש
בצורה מסודרת על המחברת
היא לא הייתה שם בשביל ללחוש "אוהבת" כשהייתי זקוק לזה
וגם לא להיות עצובה עם הרגשות המתחלפים שלי
מוזר שזה זיכרון שעדיין צף
אחרי שנתיים
מוזר שאני זה שנפרדתי.. באומרי בפעם הראשונה אני לא אוהב
וכמה אנוכי הייתי כשרציתי אותך שם לצידי
כשטיילנו על החוף
ב-"מסיבת" יום ההולדת שלי
שציינה מסיבה לדמעות השקטות שבי
כמה מוזר לכתוב שעדיין כואב לי
אחרי שנתיים
ולהיזכר במילים שצעקת ברחוב כשטיילנו בלילה
"אני אוהבת אותך" ואח"כ חייכתי בשקט
ובכיתי בסתר לבד
למשמע המילים
אתה עזבת אותי
אונס מאוחר
תכתוב היא צעקה עכשיו ולא יותר מדי מאוחר
גם כשהחצות מאוחרת מאוד והשמש די עצבנית
תכתוב היא אמרה עכשיו ולא יותר מדי מאוחר
תראי ת'ירח אני אומר ואת מתחילה לדבר בגרמנית
אלף שירים נכתבו אבל כלום לא כמו השיר הזה
הוא עצוב מדכא קצת והמון גם משקר
שימי לב לאימפריה כמו שאף אחד לא שם לב
תסתום את הפה ותכתוב כבר למרות שאתה לא אוהב
שימי לב ללמעלה וזה בסדר.. תשפכי קצת את הלב
תשתוק ותכתוב כבר למרות שאני יודעת שזה כואב
מיליון שירים כתבתי אבל אף אחד לא כזה
הוא עלוב מרמה קצת והמון גם משכר
תראי את השמיים הם לאט לאט נפתחים
מספרים עלינו הפעם.. ועוד יספרו ביום מן הימים
תראי את הים השקט כרגע
הוא משתולל מאהבה..
והוא בוכה על השיר הזה ועל האונס המאוחר
זה לא הוגן
אתה מעצב את עצמך מחדש
שוקל מילים שנחרטות לך על המצח
הולך לבד ביער הגשום
חשבת שהיא תחכה לך לנצח
אתה ראית אנשים שונים אתמול
חשבת שסוף העולם מגיע
רצית להיות עשיר לבד ולא ליפול
מזמן לא ראו אותך כל כך משקיע
על קצה הצוק אתה משתולל במכונית
הזדקקת לתשומת לב מהשמיים
וכשירדו הדמעות ירדו גם הגשמים
המכונית מחליקה למטה, בינתיים
אתה מעצב את עצמך מחדש
שוקל חיים שנחרטות לך על המצבה
הולך לבד ביער הקסום
חשבת שהיא תחכה לך לנצח
אפילה
למה אף אחד לא מביט בי
למישהו יהיה פעם אחת אכפת
לשואל לשלומי אני אומרת, אל תפחד
זאת רק הדמות במראה
זאת לא אני
-חשיכה עכשיו, היא יודעת
אבל בחושך גם שדים מדברים
אני אצטרך להגיש את המאמר
המרצה לעניינים אקטואליים שונא שמאחרים
National Defence Minister attended the European...
בלה בלה בלה
-חשכה הלילה עכשיו, הוא יודע
אבל בחושך אלה השדים שמדברים
- הטלוויזיה שקטה היום
דווקא ביום שהיא ברחה ?
מתחיל להיות חשוך
היא לא תחזור.. נכון?
הלוואי שירד גשם
שיהיה לה קר
והיא תבקש מחסה
והלוואי שאני לא אהיה פה
אפל עכשיו, הם יודעים
?ידעתם שכשמגיע החושך השדים מתחילים לדבר
התפסן בשדה השיפון
הם מזייפים.. כולם מזייפים רגשות ורק אתה
ותפקידך.. היה לעורר את כולם
ולצעוק: תזהרו מהצוק אתם כולם נופלים
מוסיקה מדהימה מתנגנת
ומסביבה מעריצים שמוחאים לה כפיים
לחשת לה: זונה!!!
כי זה מה שעושים, כשזה מה שרוצים
וכי זה לא אני.. אז זה לא בשבילי
אז אני לא צריך את זה, אתה אמרת
אני התפסן בשדה השיפון
אתה זוכר? כשעמדת על החוף והיית בודד
וכשצעקת לדגים: זה לא נכון
אתם ספרים פתוחים טועים
תהיו מוכנים למחיקה בקרוב
כי זה לא מתאים לשדה
וכי זה לא בשבילי, אתה אמרת
אני התפסן בשדה השיפון
"כסף מחורבן..
בסוף זה עושה אותך עצוב נורא"
לעזאזל עשירים שכמותכם.. כולכם חזירים
שכחו הם את ימי הריצה שלך בשדה
כשהיית התפסן בשדה השיפון
ביום אחד.. אתה נופל
ואתה מבין שזה כבר לא אתה
וממש לא אכפת לך עכשיו
עכשיו אתה מבוגר
שים לב אתה נולדת מחדש
ואתה כבר לא ילד
רק היית התפסן בשדה השיפון
מחשבות של אדם בודד
מה אני עושה?
אסור לי להיות פה
זה כבר מקום שאין לי בו מקום יותר
לידה...
כבר אסור לי לבכות, לצחוק, ולהיות אני
אני האמיתי והחופשי
הטיפשי והמאושר, אני כבר לא אני
לידה...
תסתכלי על הרחוב הזה
פנסים לבנים שמאירים את הכאב החיוור שלי
לא לכאן אני שייך
כי אם למקום אחר
זר, אפל, אחר אני..
ואחר לידה..
?מילים או רגשות
כשההשראה מגדלת כנפיים
היא גורמת לי לחלום עליי ועלייך
אז נהיה ביחד בבית הקפה של העיר
וכולם ישאלו אותך עלינו
?ואז, מה את תגידי להם
?מה תגידי
אני אהפוך לרוח רפאים שתגן עלייך
מפני השדים שמהם פחדת כל החיים
בזריחה את תראי אותי נעלם
כי ההשראה מקבלת כנפיים רק בלילות
כשבודדים
ואם ישאלו עלינו..אז מה את תגידי להם?
מה תגידי ?
חור בבטן שסיבתו היא אהבתך
דמעות הכאב בעת כתיבת השיר הן בגללך
ובלילה.. בזמן שאני רץ
את רודפת אחריי.. והמהירות לא משנה
כשבודדים
הם ישאלו אותך עלינו..
?אז מה תגידי
?מה תגידי
Victoire
אתה קורע את החולצה מעלייך
שכולם יוכלו לראות איך היא קרעה לך את הלב
טקסט עלוב שכתבת למענה
נמצא בראש הערימה של הפח בחדר
מתי יצאת משם בפעם האחרונה?
אתה משחיר את עינייך בחשכה מלאכותית
עורך חיוור כשל גופה מהלכת על שתיים
מצבך לא טוב
הממשלה מתחלפת עכשיו
כשהמוסיקה מכבה לך את העיניים
אבירי השולחן העגול מנצחים על תזמורת מצרפת הכבושה
נפוליאון אוחז בחרב פי שתיים מגובהו
כשהקהל גונח Victoire צועק
מה האינדיאני עושה שם בתמונות ?
מצרים מורידה לפיניקס את האף מהשלטון
הפירמידה מתמוטטת
אתה יושב עם חליפה מארה"ב במסיבת הפרידה שלה
זונה שקטה רוקדת לך השולחן
לא מזיז לאף אחד שהיא שפכה את הכוס שהזמנת
הפכת למטונף בן רגע.. הם מריעים לך
אתה שיכור כלוט
וכל מה שתעשה עכשיו זה ללכת לפינת החדר
להוציא דף ועט ולהנציח את הרגע שעוד מעט לא תוכל לשכוח
יש לך סיוט יפה ללילות הקרובים
אהובו של השטן
אתה מתרחק מאלוהים
אני לא יודע אם אתם חיים
לא ממש אכפת לי מההישגים שלכם
כמה יפים או מכוערים אתם נראים בעיניכם
או כמה פעמים הקאתם באיזה בר עלוב
אני לא יודע כמה אתם חיים
לא חשבתי שתתנצלו בפני אף אחד אף פעם
כמה שקטים הייתם כשצרחתם
או כמה פעמים עשיתם ביד כמו קוף בכלוב
מה שמעניין אותי באמת..
מהו רף הסבל שלכם..
אתם לבד?
אתם כותבים ?
עד כמה אתם יכולים לגעת במקום
שלפניכם לא נגעו
אתם מעוניינים לעשות היסטוריה?
או לכתוב אותה ?
אמרתם מהפיכה?
אתם נורמליים ?
נפשיים או חולי נפש?
אתם תהיו עוד פיסה
קטנה של טקסט עלוב
ואתה נמצא בראש הערימה של הפח בחדר
?מתי יצאת משם בפעם האחרונה
השיר שלך
אין לי מילים כמו שלך יש
בתוכי רגשות, ואתה יודע את זה
על שמיים ועתיד משותף
וילד קטן ויפה
אין לי לי דף ועט
במגירה מכתבים, אתה ראית
כולם שלנו עם משפט אחד
על אהבה
אני מפחדת מעצמי
אני דואגת לאבד אותך
את הילד שלא נולד
הפלתי עוד לפני תום האהבה
אין לי מילים כמו שלך יש
אבל בתוכי לב
שכותב שירים עם משפט אחד
"אני אוהבת אותך"
את המוסיקה שלי
לשכב על גג בניין זר
בעיר רחוקה שעשויה מחול
מתחת לשמיים מוכרים
ואת בתוך האוזניים שלי
להסתובב בכבישים אינסופיים
הדיו שנוטפת מבין הידיים
כמו דם אחרון לשיר אחרון
ואת בתוך האוזניים שלי
להירטב בנהר גועש
ממך יצאו כל הדפים הלבנים האלה
ואלייך הם יחזרו מלאים בהבטחה על אהבה
ואת בתוך האוזניים שלי
ממוסגרת בתוך לבי העני
למה דווקא בבית הזה את גרה?
את אוהבת אותי?
:כי את בתוך האוזניים שלי
השקט, הרעש, הרוק והקלאסיקה
המחאה והדואט, העצבות והשמחה
את המוסיקה שלי
רוח רפאים
רוח הרפאים שלי
לא מאחרת לי לחלומות
יופיה משאיר לי שובל
עשוי מאבקה של אשליות
הבוקר מגיע והיא רוח בחורף
שמלטפת נשיקה קלה על שפתיי
בלילה היא שיחת נפש
שמזכירה לי כמה חזקים רגשותיי
רוח הרפאים שלי
לא מאחרת לי לחלומות
יופיה משאיר לי שובל
עשוי מאבקה של אשליות
שמלה מקטיפה על גופה הלבן
עוטפת עצבות וסימנים אחרים
אהבה ושנאה מבקרים אותה כאן
ועליה אכתוב לי ספר שירים
רוח הרפאים שלי
מבקרת אותי תמיד בחלום
יופיה משאיר לי שובל, דלת ומפתח
לעולם אחר שבו המציאות היפה
היא לאו דווקא באשליות
רוח הרפאים שלי..
המכתב שלא יהיה
ביקשת שאני אכתוב מכתב
אחד כזה שעדיין לא כתבתי
והתכוונתי להשאיר אותו ממש לסוף
אחד כזה שימלא את הים בדמעותיי
עד החוף, עד החוף
סרט אימים מלפי שנה
חורף אחר יזכיר תקופה שונה
הימים של לפני בריאת השמיים
כשעוד לא היה קיים אלוהים
מעגל של מים יכסה את החולמים
היו היה פעם אחת על ההר
ילד שיכור וקצת מוזר
רצה לכתוב יכולות על שמיים ועל ירח
וכשהוא ניסה להגיע
הוא תמיד נפל
כי פשוט לא מגיעים
לא נולדנו להגיע
את ביקשת שאני אכתוב פשטות
מכתב כזה שעדיין לא כתבתי
אני התכוונתי להשאיר אותו ממש לסוף
ברגע שיתמלא הים בדמעותיי
עד החוף, עד החוף
איש ואישה נראים מאושרים
ובכלל לא שואלים על החיים
אוהבים את הרגע והרגע הוא טיפה של אושר
וכשהשלכת נופלת זה רגע מקסים
המכתב יהיה עלייך הפעם
אני לא אהיה קיים
הוא יספר כמה שאת נפלאה ומלאך
וכמה דמעות נפלו לתוך הים
המכתב יספר על היופי
הוא יהיה עלייך ולא עליי
קצת טיפה לפני החצות
כוכבים ירשמו למעלה קצת משיריי
המכתב נכתב כעת
ואני כבר סיימתי לכתוב
אני לא קיים
הוא רק עלייך אהובה
ואני שם
בעצבות, בשמחה
ובהרבה דמעות
טיפה לפני חצות
עצבות קסומה
פגשתי היום פיה..
אני לא אמרתי לה את שמי
ולא רציתי שתגלה את עברי
בידה הימנית היא החזיקה את ספר הסודות
ובשמאלית אחזה את שרביטה הלבן
פגשתי היום פיה.. היא שאלה לשלומי
לא רציתי שתגלה את סודותיי
אז ביד ימין שלי גנבתי את ספר הסודות
ומחקתי את כל מה שהיה רשום על ציר הזמן
פגשתי היום פיה.. היא כישפה אותי
לא רציתי להיות מאוהב
אז בלבי הרחקתי את שרביטה הקטן
ואח"כ.. לבד בחושך.. שמעתי את צחוק השטן
פגשתי אתמול פיה.. אני אמרתי לה את שמי
היא גילתה את עברי
בידה הימנית החזיקה את ספר הסודות
ובשמאלית.. היא אחזה בי
אפטיה
איך זה מרגיש?
לכתוב את השיר שכולם חוששים ממנו
לשוב מארץ רחוקה מאוד
עם גלולה של הזיות על קצה הלשון
איך זה מרגיש?
להתאבד כל פעם מחדש
במקום שבו כפות רגלייך טובעות בחול
ולרשום שם שיר, בשפה שלי
איך זה מרגיש?
הטעם של השלג האדום והקר שבתוך הפה
ימי המהפכה שעדיין לא חלפה לה
ורק לך יש את האומץ לצעוק את זה
איך זה מרגיש?
לרוץ ללא חולצה מתחת לגשם שנלחם
ללחוש לו פנים מול פנים: מוות
ושאין בך פחד לחזור לשם
זה מרגיש מצויין
דיבור
לדבר איתך,
רק לדבר איתך
על מנת שאוכל לשמוע את קולך
צליל שפתייך לאוזניי
מוסיקה שלוקחת אותי למחוזות אחרים
עולם טוב יותר,
כשאני מדבר איתך
רק לדבר איתך
להחליף הדים מהעבר, ההווה והעתיד
ולסיים בנוסטלגיה שהתחילה את הקשר שלנו
לדבר איתך,
רק לדבר איתך
כששוכבים אנחנו עייפים
בלי קולות ורעשים
גם לנשום איתך, לידך זאת שפה שקטה ומדהימה
מילים שממלאות את שנינו באוויר גבוה
חיים טובים, טובים יותר
כשאני מדבר איתך
רק לדבר איתך
ולסיים במשפט אחד
בכל פעם
מחדש:
"אני אוהב אותך"
לילה טוב כוכבים
הי נוגה
כסי אותי בשמיכה חמה
שמיכת השמיים שבידייך
ואל תשאלי "למה?"
שלום לך נפטון
תמיד היית רחוק מכולם
הלילה אתה מוזמן להצטרף
כי בחלום כבר תדע להתמודד איתם
ברוך ההולך מאדים
תשתדל לריב איתם פחות
הם אחיך בסופו של דבר
גם אם אין לך אחות
אל תסתובב פלוטו
שלא תיפול ותיפצע
תראה איך שבתאי יושב לו בשקט
כאילו הוא רק שב מאיזה מסע
לילה טוב לך שמש
ולילה טוב אדון ירח
לילה טוב לכם כוכבים
ביחד איתכם.. אני כבר לא בורח
פראנויה
הוא מכוסה זיעה ופחד
מתעורר בחצות ולידו השמיים ציירו על החלון
לילה שחור בלי כוכבים וירח
מדי פעם כוכבים נופלים
שמתחילים להזכיר איך שנים
הוא עדיין לא כותב את מה שהוא רוצה לכתוב
וכי הוא רחוק שנות אור ממושג ה-אושר
הוא בולע גלולה של שיכרון חושים
דמיונו מופרך יתר על המידה
מנסה לחזור לישון
ומחברת עם דפים לבנים עדיין לבנה
העץ הישן מחוץ לחלון רוקד לו סולו עם הרוח
הלילה אף אחד לא רוצה להיות לבד
בליבו אימפריה של רגשות
מהפיכה שלא מועילה לאף אחד מממשת להגיע
תסתור את דמעותיו לרגעים קטנים
ואלה מילים.. כל אלה מילים
על גבי הדף הלבן הלילה
בגללך, ובשבילה
השמיים בוכים בלילה
על שמשת החלון בחדר שלה
השעון הגלובלי מצביע על אוקטובר גשום
מזג האוויר סוער הלילה
ועל שולחן הכתיבה מתפוצצת לה שמש אדומה
זה רק ציור וזה רק הדמיון הפורה שלה
זה בסדר.. עוד מעט היא הולכת לישון
החלון מראה כרגע שמיים בהירים
והסיפור כרגע מספר על 7 שעות לפני כן
שוכבת לה בסלון והספר רוכן מעליה
מספר לה מעשייה שלעולם לא תתקיים
היא בתוכו, והוא סוחף אותה משם, אל לב הים
היכן שהשמש אדומה
והוא.. הוא לא בגד בה
בעתיד היותר מאוחר
הוא מנסה לבקש סליחה
והיא מציירת לו את הדמעות
עדות לכך על שברון הלב שהוא גרם לה
בשקט בשקט הוא לקוח מכחול
ומנסה להחזיר את השמש האדומה לציור
והוא לא ידע ש.. בלילה השמיים בוכים
אנחנו עדים לעכשיו
הרגע.. החלון פתוח לרווחה
קומה שביעית בבניין דירות זול בלב העיר
הרוח נוגעת לה בחדר ומשאירה אחריה שובל של קור
והיא נעלמת
מותירה אחריה רק את הציור האופטימי
זכר ללבה השבור
ועל מפתן הדלת מכתב
כותרתו: הלילה השמיים בוכים
הילדה שלא רציתם
"אמא, עשיתי את זה
אבא, מה עושים עכשיו?
אני הילדה שלא רציתם
לבנה, שחורה, צהובה או אדומה
עם מברשת גדולה של רגשות ביד
במקום עט ומחשבון של מהנדסים
"אז אמא עשיתי את זה
אבא, מה עושים עכשיו?"
אימא!! אני לא יכולה יותר
הם קוראים לי: סודנית ו-כושית
אמא, אני לא עשיתי להם כלום
אבא.. מה עושים עכשיו?
תראו אותי בחדשות עכשיו
אולי הם יכבדו אותי במותי
כותרת צבעונית וגדולה והם כותבים:
"בת 6 ניסתה להתאבד בגלל שלעגו לצבע עורה"
Venus
מלאך לבן בקצה האופק
הוא מחפש לו מקום אחר
יופייה של ונוס לרגליך
שותה עוד נוזל, משקה משכר
חלמתי אתמול בלילה עלייך
כשפתאום קמתי מתוך סיוט
חלמתי שאני ואת כבר בלעדייך
והחלומות בלילה עם השטן כקישוט
מלאך לבן בקצה האופק
הוא מחפש לו מקום אחר
יופייה של ונוס לרגלייך
שותה עוד נוזל, משקה שמשקר
הד מוזר מהשנה שעברה
כשרק הרוח ואת שלוחשת באוזניי
על גבעה עזובה נטושה
וכל העיר מתחת לדמעותיי
רולטה רוסית
"שחיקה"..
זהו רגע ההתנגשות של העופרת
על פני הדפים הלבנים האלה.
האחד גורם להתקלפות של השני
ואלה המילים:
את אמרת לי הלילה
שאני אחד מיני מיליון
"אולי "כוכב נופל
בשמיים שמלאים
בכוכבים אחרים
אולי כמו רולטה רוסית,
כך נראית אהבתנו
מחכה לכדור אחד שיגמור סופית
אותנו
---------
זה כל מה שצריך
רק מילה אחת
"שחיקה"
( ועכשיו אפשר להתחיל לפחד לבד)
Brood
היי אתם..
תקרבו את המיקרופון לשפתיי
יש לי שיר נוסף להקריא לה
לומר לה כמה מילים על עוני ואושר
ולכתוב בין לבין על האהבה שלי אליה
היי אתה,
תנמיך את הווליום שם למעלה
כי כאן בשפל בקושי שומעים
אני רק רוצה לומר לה שאני אוהב אותה
ולספר לה על הדרכים ועל המים הצלולים
ובין לבין לכתוב על אהבתי אליה
היי את,
יש לי לחישה קצרה ללחוש לשפתייך
אז תתקרבי אליי עוד קצת
ובדרך אעניק נשיקה רכה של דמעות
כואב לי לאהוב אותך
זה מושלם כי זה אמיתי
פחדים כמו אושר מדוד בזמן
תמיד ילוו את אהבתי
"היי "אני
אין לי עוד מה לומר לעצמי
חוץ מכתיבתי:
"הטלתי מטבע אל תוך נהר האהבה
הימרתי על חיי, ועל כך שאת לנצח איתי"
(אני מאמין לך)
אולי הפעם
הפעם אני רוצה שהצרחה שלי תשמע
יללה של כאב שתגיע עד להרי האלפים
בלילה נטול כוכבים
שתצמרר את נשמתו של כל זר שישאל עליי או עליה
הפעם אני רוצה שכוכבים יפלו ממקומם
כמו דמעות שמסודרות בתור אל הכאב האינסופי
כי מגיע לי, ומגיע לה
מחזה אורקולי רווי אפקטים של תעשיית השמיים
הפעם אני רוצה שירד הגשם החזק
ושלא יפסיק עד לבוא מותי הארוך
מעכשיו רק נפילה אפול למטה אל העפר
כי גדלתי בגינה של תקוות עם שורשים של אשליה
הפעם אני רוצה הכל
ובעיקר אותה..
אבל אני לא מסוגל לכלום
כי אני אוהב אותה
אז, אתם תבינו נכון?
תסלחו לי?
אני מצטער,
אבל תורת המלחמה
היא לא בשבילי
אני עדיין מחכה לירח המלא
שאוכל לצרוח את היללה שלי
שתגיע עד להרי האלפים
בבקשה לאמת
על איזה לחן את חושבת
כשאת לוחשת את שמי בלילות
כשאת לבד, באמצע שום מקום
בחום של יולי בוכה שעות
שפתיי ינשקו את שלך
אין אירוטקיה כמו שלי ושלך
רוקדים מחול על קרח דק
את איתי עכשיו כשאני איתך
באיזו שפה תקראי לי
כשתראי אותי עירום לרגלייך
השרירים שעל גופי יתקשו
אל מול הרוך שבעינייך
ידיי תגענה בשלך
זה שיר אהבה עצוב
רוקדים מחול על קרח דק
תחכי ללילה שבו אני ישוב
"אני אוהבת אותך"
הירח כתב לי למעלה
שמיים זוהרים
אני שלך
עכשיו מעונן
הם קראו לחוף הזה על שמך
גיטרה ומיתרים יעזבו אחרייך
ולא נשאר אף אחד
רק מכנסי ג'ינס קרועים וזוג כרטיסים ל-שומקום
את חושבת שזה קל?השארת אותי לבד בלילות הכי שקטים
להתמודד עם מילים שממציאות עולמות אחרים
ובמקום שבו חולמים חלומות
הפליילסיט הלילי שלי הוא סיוטים
שאת עוזבת אותנו
את הקהל שקורא לעצמו ה"ילדים בודדים"
ועולה לבדך במדרגות של גן עדן
ומשאירה אותי לבד להתמודד אתי
השמעתי את קולי בקולוסיאום של רומא
בזמנים שרק קולות החרב והמגן נשמעו
דיו מדם תשכתב היסטוריה
לא סיכמנו שאני ואת נכתוב אותה מחדש?
אבל כשלוחשים
ועומדים דקות של דומיה ארוכה
את לא פה ללחוש את מה שכולם מפחדים:
"שימו לב
עכשיו מעונן"
פתאום לירח יש עיניים
פתאום לירח יש עיניים
הוא מסתכל והוא מביט מעלינו
פתאום הירח לבד בשמיים
הוא מרכל עם כוכבים ועל שנינו
עיר אחרת מציירת חלומות
ילדה קטנה שנרדמת לעתים
עיר שחורה שמתפללת למלחמות
ילד קטן שבתוכו הרבה שירים
פתאום לירח יש עיניים
הוא מסתכל והוא מביט מעלינו
פתאום הירח לבד בשמיים
הוא מרכל עם כוכבים ועל שנינו
פתאום זה גנרל בלי כנפיים
מטוס שתועה בכיוונים
אנשים עם שלטים בלי ידיים
מושכים את החוטים של אלוהים
לתפארת האהבה הוא משקר לה
מאוהב, מטומטם ולא ברור
מתרחק טיפה לראות כמה כואב
לשקר לה ילד, זה אסור
אבל מה עושים כשמאוהבים..
חוצים גבולות, גשרים ומתאבדים
מנתקים הכל, ומשקרים
עושים הכל בשביל לראות עוד חיוך על הפנים ...
שלה
את לבדך בגשם
ממולך השמיים ששותקים
מופיעים עם המחזה האורקולי שמכר המון כרטיסים אבודים
אתה תוחב את הידיים בכיסים
מכסה את הראש עוד טיפה במעיל הלילה
כשטיפת הגשם הראשונה מסגירה את הרעם הקרב
2013
שנה שכולם מרפים את הכתפיים
הכיף של המדינה שלך זה לקבור אנשים חיים
והחיים מאושרים מזה
והמתים מתים
ממולך השמיים ששותקים
המחזה האורקולי כבר שובר קופות
ואתה, אחרי ריצה מדהימה, פורש את ידייך לצדדים
ומוריד את הראש כ-ירא לגורל העולם
כשטיפת הגשם האחרונה שוטפת את מעיל הגנרל הרעב
הפסדנו
התאבדות
על טרגדיה בין המגירות
מצאתי ספר ישן בין שעות האמש
היה בו כתב עתיק ובו שיח בין מלאך לאלוהים
הוא משח את הציור היומי שלו על בריאת העולם
וזה עם הכנפיים רק השקיף ובכה נסתר מכולם
מלאך: גרמת לעוד אבדון הלילה
אלוהים: זה הם ולא אני
הם אלה שבוחרים.
מלאך: יכולת למנוע
אלוהים: בשביל זה יש מלאכים..
הייתה קפיצת ראש מטורפת,
מין צלילה של אבדון לכיוון העצים,
כוכב נופל זהו יופי של רגע
אבל לא התאבדותם של מלאכים.
שיר הערש של הנווד
לך לישון.. נווד עייף
תן לערים להיסחף לאט
תקשיב לקולה של מסילת הרכבת
זהו שיר הערש של הנווד
אל תחשוב על המחר
כי מחר תמיד ילך ויבוא
הלילה אתה חם ונעים בקרון עלוב
בטוח מכל רוח, שלג וסופה שלא תבוא
אני יודע שהמשטרה גורמת לך לצרות
כי היא גורמת צרות בכל מקום אחר
אבל כאשר תמות ותלך לגן עדן
אתה לא תמצא שם שום שוטר
אני יודע שבגדיך קרועים ורטובים
השיער שלך בזריחות מאפיר
הרם את ראשך כמו שרק אתה יודע להרים
עוד תמצא אושר, עוד יכתוב עלייך שיר
אז לך לישון.. נווד עייף
תן לערים להיסחף לאט
תקשיב לקולה של מסילת הרכבת
זהו שיר הערש של הנווד
תרגום חופשי משירו של ארלו גות'רי
Hobo's Lullaby
ללא שם
פתאום המילים שתכננת לכתוב כבר לא נמצאות
זאת דרך יפה לכתוב שיר חדש
בכאב אחרון.. לגשת לדף לבן ונקי
בזמן שהמחשבות מחפשות אותה בכל המגירות
זה אמור להיות השיר הכי יפה שכתבתי
אני אלחש אותו בגרון כואב לכל מי שירצה לשמוע
מעל הבמה הזאת
בהופעה הזאת..
ההופעה האחרונה של משורר לפני התאבדות
על גרם המדרגות הישן הזה
אני אהיה מסוגל להניח את הראש
ואז לטפס את הסולם הנוסטלגי
ושוב לחזור לשכב מתחת לשמיים
עם דמעות שמתגעגעות אליה
שמרטיבות את המחברת הישנה
הדיו יבשה
רכבת הרים מתפוצצת לך בתוך הראש
הנוסעים צורחים מחשבות שלא צריך להרגיש
השיר הכי יפה שנכתב אי פעם
והוא?
הוא שיר פרידה
"היא התאהבה בך, אתה גרמת לה.
הינך מואשם ברצח מדרגה ראשונה
כי גם אני קורבן שהשארת מאחור
ויש עדים.. ויש שירים"
כלי הנשק
"השיר הכי יפה שנכתב אי פעם"
ואתה?
אתה שיר פרידה
פרח פרידה מהאישה שבתמונות
ליד שולחן הכתיבה
קצת רדום ממחשבות על עתיד המין האנושי
ב-לאט אופייני מתעורר מקול הרוח החורפית
חרישית היא,
פותחת בחריקה את דלת הכניסה של הדירה
ויוצרת בכוונה תחילה מסגרת זיכרון כל כך כואב-
פרח אדום נובל עכשיו...
וטיפות הגשם מזכירות לו:
"אתה עדיין מאוהב"
אז דיברתם בטלפון
והיא אמרה לך שהתאהבה לך במילים שאתה כל כך שונא
ולבד חשבת: " איך זה שהסיפור שלה הוא הסיפור שלך..?
ואיך הסיפור הזה הוא לא ממש שונה.."
מסגרת הזיכרון מזכירה לך
שקטפת את הפרח האדום
והרגת אותו בשבילה
כמו את רגשותייך
כשכתבת לה בספר הרגשות
לה,לאישה שבתמונות:
שלום לך"
האישה שבתמונות,
כשעכשיו אני נותן לך את הנפשי שבספרים
ובתוכו את היתום שבוורדים
גם הם נקרעו מאיזו משפחה של רגשות
אבל את שווה את זה...
את שווה את זה
אז...
אני מקווה שתאהבי
כשהם עכשיו לפנייך:
הספר,
הוורד
ואני-
האשם העיקרי "
מכתב פרידה יפה מהאישה שאף פעם לא תהיה שלי
האישה שבתמונות
על החתום: האשם העיקרי
הרגש שלי
ואך גוך
ציור לילה
הוא מניח לאט ובשקט את סכין הטבחים ליד בקבוק השתייה שלו
כבר מזמן הוא לא הרגיש כל כך בטוח
מותיר לעצמו לחיות בתוך תמונות המכחול שיצר
פריז מעולם לא נראתה כל כך חשוכה
בהשפעת אותו בקבוק שתייה
ובעקבות אותה סכין טבחים הוא חותך לעצמו את האוזן
עוטף אותה בקופסת מתנה.. משוגע או רומנטי
ונותן אותה לחברה היא לא בוכה יותר, היא לא בוכה
ואן גוך הולך לאיבוד
אמרת להם שאתה חולם על הציור שלך
ואז אתה מצייר את החלום
ולטבוע ? אתה לא מאושר
אז איך שהחלומות שלך לא הפכו לסיוטים ?
הבנת שכשמתים אז מפורסמים
ה-ע-צ-ב-ו-ת תשאר ל-נ-צ-ח
החבר של הלילה
אני הופך להיות חבר של הלילה
לאט לאט מאבד את הטעם של החיים
זאת את שלימדת אותי איך לכבות את האור,
ולהדליק את החושך.
אז אל תאשימי אותי שאני דכאוני
הבילוי שלי הוא הריצות בלילה,
אני הרץ הכי מהיר עם צאת הכוכבים.
ואת, את שמזכירה לי שחוץ מהירח הכל שחור
כי להדליק את החושך
זה לא הדבר שרציתי. להיות אני זה אני זה אני זה אני
מעציב אותי נורא לראות אנשים שמחים, כי אני יודע שבכל רגע השמחה הזאת גוססת. קוראת לסוף שיבוא ויחבק אותה כבר, מדי פעם אנחנו מתגעגעים אליוואף אחד לא שם בשבילם. רק משוגע אחד מרים שלט: "זה גלגל המזל של החיים, אתם הפסדתם.. עם צאת הכוכבים"
אני הופך להיות חבר של הלילה
כותב משפטים על מקום אחר
רק לשכב בלי כלום ולא לדאוג
פילוסופיה כבר תופיע לה לאט ובשקט
אז תכבו את האור
ותצאו מהחדר
ואל תאשימו אותי שאני זה אני
התפאורה של החיים
ושם...המלכים כולם
בשעה מספר 27, כשכיבו את הבוקר ואת הלילה אחריי
ישבנו בחצר ליד שולחן שבור
ודיברנו רק על מה שעתיד להיות
עם נפילתו של הגשם הראשון.. הוא הלך
לקראת הפסטיבל השנתי
כשמאחוריו רודפות שנים של מילים עצובות
הוא הופיע בשנית
עכשיו הוא לא יפחד מהגשם
כשתמיד ידע להסתיר את הדמעות בתוך המעיל
מסרב להיות חלש
האומץ תמיד דפק על הדלת
מפיל חומות רבות של צער כבוש
כשנחתך הוא מבפנים זה לא יכאב לו
שתיקתו תרפא את מה שכואב
ואז היא תהרוג אותו, לאט.. לאט
פגשתי פעם מלך
לא גיליתי לאף אחד שבכיתי כשהוא אמר לי בסתר
"אני מסרב להיות חלק מהתפאורה של החיים"
פגשתי במלך
המלך הוא האבא שלי
אני רק רוצה להיות אתה
כשהדירה ריקה
אז מה? הוא אמר לי שהוא אהב אותי
כשהלכתי לטייל היום בגנים מלאים פרחים
למדתי את מה שרציתי ואני רוצה מה שכולם רוצים
אז מה? האם גם אתה אוהב אותי?
תן רק לסמן וי אחד קטן במחברת להראות לכולם שאתה חושב אותי
היא מפריחה עולם שלם של דמיונות שווא בראשה
והיא חולמת שהם אוהבים אותה.. :(
היא רק חלק קטן בתוך סיפור עצוב
אז מה? אז מה? אז מה ?רק רציתי לשאול.. אהבת. אתה. אהבת. אותי?
וזה נכון.. כי כולם טועים לפעמים ברגשותייך
את מפריחה עולם שלם של רגשות נגדך
יהי כך ויהי כן
עולם שלם של פרחים נבולים שם את גרה עכשיו..
כשאת נוגעת במקלדת בתוך הדירה הריקה עכשיו
אתם אוהבים אותי?
סקיצה
את לוקחת את הגלולה
עם השמנת המתוקה
תוקעת לעצמך בגרון
בשביל להקיא אחר כך
כשאת אומרת נמאס לי..
אתה
עם הכתיבה שלך.. היא לא תעזור לאף אחד
זאת סינדרלה עכשיו שטובעת
בים של כסף
מתי הפכת להיות עשירה ?
לנצל את הרגע
רץ במהירות של 30 קמ"ש
"אם תרוץ בקצב הזה תמות מדום לב"
עוד ניסיון להתרחק משלמות
שריקה נוראית
של ספינת ים עוגנת
היא בלבך עכשיו לנצח נצחים
טענת ילד, שהיא ממש לא מובנת
אתה מורח את הדם על הידיים
ומצביע עליה בלחש
זהו שיר הארורים
את שוכבת עד מאוחר
קוראת באלימות מכתבי אהבה של אחרים
נוח לך בשמלה העדינה הזאת
הכלבה מייללת, לכי כבר לישון
את לא בליגה הנכונה
וזה לא מתאים לך, לכי לישון
אתה אויב של עצמך
הם לא יוכלו לראות את הגדר הזאת אף פעם
אז אל תנסו לרדת נמוך כל כך
אתה בוחר לא לבחור במה שיש לאחרים
נמאס לך מהנשימות
ואז נמאס לך בחיים
אז באמת באמת באמת
תגידו לי רק את האמת
אבל באמת באמת באמת
האם לחיים האלה אתם שואפים ?
ההצגה של החיים
האולם כבר מלא,
תודה שהגעתם הלילה
שבו בנחת, עוד מעט יגיע הרגע
שבו תצטרכו לבחור את הגיבור שלכם
על הבמה הזאת
זוהי מלודרמה סוחטת דמעות
וילדה קטנה מאחורי הקלעים
תולשת לבובה שלה את השערות
על הבמה הזאת
שלוליות דם מזויפות
מה לא עושים בשביל כמה מחיאות כפיים סוערות
ומאחורי הקלעים, טיפות אחרונות של בקבוק הוויסקי
נגמרות
האולם מלא
למה באמת הגעתם הלילה?
אתם יושבים בנחת?
כי עוד מעט יגיע הרגע
שבו הגיבור שלכם
יצטרך לבחור
( ההצגה של החיים לא תמיד מתרחשת על הבמה המרכזית )
So much writing on the wall
אני חושבת שחסרה לו הדיו
שכן הוא לא שפך מספיק מן החומר האסור
נכנסתי אליו אתמול בשעה 04:01 לפנות בוקר
והוא היה עדיין ער
עיניו היו אדומות ומתחתיהן קשת נפלאה של דמעות
הוא לבש מכנסי פיג'מה וחולצת טי שירט שחורה
ועל צווארו עניבה אדומה
ראיתי את כוס המים שנשפכה על שולחן המחשב
ושמתי לב שהחלון הפתוח הזמין אוויר
שפיזר את דפי השירה האחרונים שלו
- וחוץ מזה, ראית משהו נוסף?
לא. אני לא חושבת שיש לי עוד מה להוסיף
- טוב.. אז תודה רבה
שנזמן את העד הבא ?
כן בבקשה.. אתה יכול להיכנס
אני חושב שחסרה לו המציאות
שכן הוא שתה יותר מדי מהחומר האסור
נכנסתי אליו שלשום בשעה 03:47 לפנות בוקר
הוא לא הצליח להירדם
את עיניו כיסו משקפיו השחורות ומאחוריהן עולמות שראו יותר מדי
הוא לבש מכנסי טרנינג שעבר זמנם
והיה עירום בפלג הגוף העליון
על צווארו עניבה הולמת שמתארת מהפיכה קרבה
ראיתי את כוס היין שנשפכה על שולחן היצירות
ושמתי לב לחלון הפתוח שהזמין את הרוח
לפזר את הספרים שהיו שלו
הבחנתי בנוצה שהייתה ריקה מדיו
הוא כנראה ניסה לכתוב משהו..
-... וחוץ מזה ??
חוץ מזה ראית דבר חריג?
לא..אין לי מה להוסיף
-שנזמין אותה להיכנס?
כן.. אני חושבת שזה הזמן
... ליד עט הדיו היו מונחים ספריו
לידם חבילה של דפים לבנים
את כולם קישטו אגדות ונסיכות
היה לי קשה להסתכל עליו באותו הלילה
אך הוא סידר את שיערו
ולבש חולצה מכופתרת
הוא הדיף ניחוח אחר של קשת נפלאה
על צווארו היה תלוי חבל תלייה
והוא צעק משהו אבל לא היה לו קול
וחוץ מזה הבחנת במשהו נוסף ?
כן..
על הקירות...
על כל הקירות....
איך לא שמתם לב...
על כולם הוא רשם בשחור...
אינספור פעמים בכתב מאוד צועק...
כל כך הרבה הוא כתב
אני אוהב אותה
The "V" day
"האם מישהו כבר אמר לה "אני אוהב אותך
כמו שאני אומר כל הזמן?
הים שוכח
את מה שרשמנו על החוף, הגלים כבר שטפו
ומילים גם הן טובעות עם הזמן
האם מישהו לחש לה באוזן
כמו שאני עשיתי בפעם האחרונה?
המכתב רושם
את מה שכתבנו נעלתי במגירה
"ועכשיו את יכולה להאשים אותי: "שקרן
משורר, ירח והיא
בחדרו מאות ספרים פתוחים בעמודים הסופיים
בשמיים אתה לבד
היא והגיטרה ימשיכו לנגן את שיר הבודדים
היא התאבדה כבר לפני שנה
האם מישהו כיבד את זכרה ב...שיר
כמו זה שנכתב עכשיו?
אלוהים מחוייך
כי הוא יודע שאין דבר כזה אהבה
רגשות נוצרות מתערובת של אופיום וקוקאין
חג אהבה שמח לאלה שחוגגים
שיר ערש למשורר
הם צולבים אותך על תחושותייך
יתדות בכל יד שליטפה אותך
והדם זורם מזרועותייך
לכיוון התהום הפעורה שבך
אז ביחד אנחנו מקלפים את רסיסי הכאב
מקרב היריות של השעה האחרונה
ומהדמעות שלא נשטפות עם המים
אנחנו לומדים שאין אהבה נכונה
וזאת העת שמצאת את הכאב היומי שלך
עכשיו את יכולה ללכת לישון
זהו כדור השינה שלך
הדמעות תמיד היו לך כרית נוחה
נומי נומי אהובתי
ולילה טוב של כאב מרדים
לא יהיה לך מושג איך משוררים כואבים
אבל את יודעת, אולי, איך הם אוהבים
הרי שירים נכתבים
הם נכתבים..
רק תשתדלי לשים לב שבין השורות והמילים
יש גם דמעות, אנשים
ואותנו
בכי שקט בעידן של צעקות
היא- נושאת האש והמים
והליכתה מפארת שתיקה מפתה
שאף אחד אחר לא שומע
היה לה את הבכי שלה
בכי שקט.. בעידן של חלומות
בתוך זמן ללא מקום ללא גדרות וללא ימים
שתקנו מבטים
והסתכלנו מילים..
אמרת שאת אוהבת את השתיקות שלנו
בזמן שאני.. אני אניח לזה בינתיים
לא רוצה להדליק מדורות של אהבה בלבי
בלילות נהגתי לשבת על קצה הבניין
השירים תמיד הגיעו מלמעלה
משפיל את מבטי על החיים שמתים מתחתיי
מפרידה בינינו רק סכנה קטנה
באותו המקום ובעת אחרת
ניסיתי להקשיב רק לה
בזמן שהיא בכתה את הבכי הכי יפה ששמעתי אי פעם
זה היה בכי שקט.. בעידן של הפגנות
הזכרת לי את יופייה של נוסטלגיה
על כוס קפה בארומה הלילית
חלון הזכוכית המאובק הקשה עליי להסתכל על עתידנו
מגוחך שמסיבות אבק לפעמים הם דבר טוב
בכל זאת!
את לחשת ...קול שאף אחד לא שומע
וזה היה
בכי שקט.. בעידן של אהבות
גם עכשיו אני אגיד לך
אני אוהב את מה שעכשיו
ומפחד מהאחר כך
ובו בזמן שתגידי:
"יהיה טוב.. מה אכפת לנו? נזרום.."
הקהל ימחא כפיים בטקס למותי
אפילו שאנחנו כל כך דומים
כשאת רחוקה אני רוח רפאים של עצמי
וכשת לידי אני הכל
קומוניסט, פימיניסט, מהפכן, פייטן
הכל.. אני באמת הכל לידך
ומי ינצח אותי?
ואולי זה אני?
אולי זה הקול שלי?
קול של בכי שקט
בכי שקט, בעידן של שתיקות
המומחיות שלך זה ללמד אחרים לעלות על הגלים
בתקופות של גאות ושפל..
ואת הכי טובה בזה, תאמיני לי.. כותב מתוך ניסיון
פגישה עם התהום
עכשיו 00:42
בבית הקפה של הקיבוץ סופרים את הקופה
יום נוסף של לקוחות עצובים
5 דקות אח"כ הוא מגיע
מתיישב מולי.. הקור של נובמבר מתאדה על מעילו הצבאי
הוא מזמין לו קציצות חזיר עם יין אדום
לחלוק על הגורל שחתם מול אלוהים
הוא מסתכל עליי ושתיקה בפיו
משתוקק לכוון אקדח ולסיים את הסיפור
אך הוא פוחד
הוא קם מהשולחן
מלצר חיוור מפנה את מקום מושבו
ומנקה אחריו
- סוף חלק א', הפגישה עם הגנרל
הם היו קבוצה של בנות
ההילה סבבה אחר שתיים
אחת שעיניה בכו.. רציתי לחבק אותה
ועוד אחת שחייכה עצבות, ליצן עצוב מבפנים
עט הגנרל מאמש הייתה אצלי בכיס השמאלי
על מפית נייר ציירתי את יופיה
והיא אמרה "כן" על כל רגש מובע
כל כולה רגשות
הליצן ישב לידי, היא הסירה את האיפור
כולנו היינו ערומים
ורק אני עם חליפה.. שיריי זה אני
-סוף חלק ב', פגישה אקראית
סמטה חשוכה
אני בחרתי את השביל אחרי החצות
גופי נטף דם, ונפשי מלאה באלכוהול
לא היה אף אחד ללכת איתו מכות
שנאתי את זה
חיפשתי אותו
ואת הגלימה השחורה שלו
מקל ההליכה העקום, ועורו החיוור
בלילה ההוא רציתי לקרוע את השמיים
-סוף חלק ג', פגישה שנכשלה עם מלאך המוות
בסרט הצרפתי הזה צפיתי מיליון פעמים אמרתי
היא לא הקשיבה לי
הוא אוהב אותה.. והיא אוהבת אותו
היא לא הקשיבה לי
הוא יכתוב לה את השיר בסוף הסרט
ואפילו.. אפילו ייתכן ש..
הוא ימות בסוף
היא לא הקשיבה לי
-פגישה עם התהום, הפגישה איתך
- הסוף :
מהפגישה הזאת פחדתי ואני עדיין מפחד
מהפגישה שלא אפגוש אותך
פגישה שבה אני לא אכיר אותך
ואשנא את כולך, כי את יפה מדי
ואני אוהב אותך
יותר מדי
זאת השעה
מדהים אותי הרגע שבו את מעלימה אותם,
ורק לבד את יודעת שהיית עוד אופנה חולפת בשבילם.
אני יודע מה יקרה עכשיו
אתם תשאלו על כתיבתי
ועליה אני אומר:
"כמו שדים בלילה אנו קמים לתחייה רק בשעות הקטנות
סהרוריים שמצויידים בדף ועט
מנסים לכוון את היצירה הבאה שלנו לשלמות אינסופית
לנצח נוזכר"
אז אמרתי.
אתם שותקים...
אני מולכם, קורא את מה שעל הדפים הלבנים
מולי אתם שואלים אותי על השעה
? מה היא השעה
אז שאלתם על כתיבתי
ועליה אני אגיד:
"זאת השעה שבה השטן משחק בה
כי זאת השעה שבה אלוהים הולך לישון.
אז זאת השעה שאתה בוגד בה
כי זאת השעה שאחרים דואגים לו"
אז אמרתי.
אתם יושבים, שותים ואוכלים, בוחנים את הבגדים שאני לובש
העניבה האדומה שלא תבינו את מהותה
סימנים שמשאירים אחריי עקבות הבוץ
והמוסיקה., אתם שואלים.. למה אתה מקשיב בזמנים הרחוקים האלה?
אז שאלתם על כתיבתי
אני עונה:
"המוסיקה היא מוסיקה של כפר רחוק שנעלם
...היא מוסיקה של מהפכה.
המוסיקה היא קול נחל המים ביער השקט
כשהיא לידי מתחת לשמיים.
היא אני והמוסיקה.
שלוחשת לי:החיים זה מוסיקה
והמוסיקה היא החיים.. "
אז אמרתי.
ועליה.. ?
( עלייך.. הם שאלו אותי עלייך )
תוך כדי שהם כבר שיכורים כלוט מהיין האדום
חופשיים לשאול כרצונם
לרגש אין גבולות עכשיו.
והם ישאלו אותי כל שיעלה על רוחם !
אז עלייך ?
זה המבחן?
בשביל זה הם קראו לי היום...
אני נזכר במה שעשית
ונדהם מהרגע שבו את מעלימה אותם,
ורק לבד את יודעת שהיית עוד אופנה חולפת בשבילם.
אז אמרתי את מה ששרת לי
בעודי חג סביבם בתוך החדר הזה ועצבות אוחזת בי:
"זאת השעה שבה השטן משחק בה
כי זאת השעה שבה אלוהים הולך לישון.
אז זאת השעה שאתה בוגד בה
כי זאת השעה שבה אחרים דואגים לו"
אז שתקתי...
והם ?
להם לא נותר מה לשאול
שנייה
לשנייה אחת הם רצו ללכת על הירח
להשאיר שובל של אבק אהבה
להצביע על אלה מלמטה ולומר
ניצחנו הפעם והמלחמה הייתה שווה
לשנייה אחת הם הצביעו אחד על השנייה
ואמרו "ויקפא הזמן.. כל עוד אנחנו מאושרים"
רגשות של חצים וקשת
ובחוץ הגשם בזמן שהם עדיין רוקדים
לשנייה אחת חרבות נשלפות
קץ המלחמה שהתחילה להתקרב
וקרן אור אחת שחודרת את דלתות הרגש
אומרת שהשטן שוב מתחיל להיות רעב
לשנייה אחת המחשבה הזאת עלייך
שגורמת למילים להיות לסכינים
עד שהלבן שבדפים גונב את הקסם
והצעקה הופכת ללחש אחד רגוע.. בקול תמים
לשנייה אחת
זה הכל.. תעצרו את הכל
לשנייה אחת
כי מבט אחד מספיק לומר לה את מה שרציתי
יריתי במולד הירח
יריתי במולד הירח אמש
בשעת לילה שיכורה
כשחיבקתי את המכתב שכתבתי לך
מהמרפסת בקומה מספר 9
את החוף קישט חול אדום
לשחות בים ששייך לחוץ לארץ
ואז להתנשף ביחד כאילו שאת אתי
ואני לבד פה
יריתי במולד הירח אמש
היער האפור בלילה קרץ לי ללכת לאיבוד
אני אוהב אותך ככה
את עצובה ועינייך מקסימות אותי
וזה ממש עוזר לי שאת בוכה
יריתי שתי יריות בירח
לכבודנו שנגמר
ולכבודי שעכשיו
1992
הקרקס הגיע לעיר
שלטי חוצות עיצבו את ניו יורק
1992, פאניקה ברחובות
בלונים שעפים לכל עבר..
העיר שמחה על רקע אלוהים חדש
בבית אחר הוא עדיין בתוך הכלוב
מצייר על הקיר את חייו ב-6 השנים האחרונות
ואהבה אחת שקורעת אותו יותר מדי
הכרית מלאה בנוצות הדמעות שלו
ואחות שלא הספיק להכיר
יפן משתתפת בצערה של איטליה
גם שם ירדה הרכבת מהפסים
בחדשות של שמונה אמרו
שד"ר מוות הלך לעולמו
וכולם מאושרים עכשיו.. כי אפשר חיים
מסיבות טראנס
לילה שחור
והשריפה ביער עדיין חיה
בעלי החיים לא הותירו סימן מאחור
ארגנטינה נופלת
הוא אני
הוא ילד בן 6
הוא שונא את האהבה שנכנסה בו כמו שד
וגורמת לו לבכות בכבדות של לילה
ולהרגיש את החנק בגרון
ולהתפלל שזה ייגמר כבר
ושיום שבת יהיה אחרון
מישהו שכח לכבות את האור בחדר
ועכשיו אין לו כוח לקום
אז בשקט הלילה הוא נרדם
על הכרית הרטובה
ב-1992 כשהיא עדיין הייתה עצובה
שלג אדום
אני מתגעגע לתקופה הקרה
ימים שבהם השלג היה מותר
חלונות ראווה מזכוכית שבורה
עיצבו תמונה אחרת של מציאות
ימים מספרים על שמיכה גדולה
היא עטפה אנשים שרעדו מקור באמצע הקיץ
הצבע שלה לבן
ובתוכה נהר גדול של תמימות
אני מתגעגע לתקופה השקטה
כששלג אדום הכריע את נצחונה של האימפריה
וברבים.. כולם צעקו ביחד שתיקה
לגורל התמונה האחרת של המציאות שעיצבו
גנרלים עובדי מלחמה לוקחים עכשיו חרבות
סופרים אמריקאים מוחקים דפי היסטוריה
דיוניסוס מחלק משקאות חינם לרגל נצחון המתים
ופה, על גלויית הדף שהיא נתנה לי
"שלג אדום"
גבולות התלות
היא כרכה גדר תיל מסביב לגופה
זה בטוח ישאיר צלקות מחר
וכשישאלו אותה "הכל בסדר?" היא תענה שלא
המתכת גורמת לה לדמם עכשיו בכאב
ממש לא אכפת כשמסתכלים לכיוון השמיים
כי מה שכואב לה עכשיו זה הלב
וכשישאלו אותה היא תאמר
אל תדאגו.. אני בסדר
כשהיא הולכת להתקלח
כל כולה מדממת מבפנים
הדמעות נשטפות עם זרם המים הקר
ואף אחד לא יבחין
ואף אחד כבר לא ישאל
והוא..הוא במקום אחר
שוחה בביצה טובענית פרטית משלו
מלוכלך מהבוץ של עצמו
מתחת לגלים
הוא ישב מולנו
מנפץ את הגלים עם ההיסטוריה הרחוקה
מקנא בנו על הרגעים האלה
רגעים של טיפות זמן שנעלמות
שמת לב ששום דבר לא נעלם על המזח?
פחדים של דור שלם שדהו עם השקיעה
חרף השתיקה שלנו הוא רועם
ובשתיקתו.. הים, מקנא בנו על הרגעים האלה
זאת תשוקת הקיץ שמטיילת לה על החוף
גשם הגלים מפאר את ציור האלים
בזמנים שכאלה מתגעגעים לים
ולרגעים של טיפות הזמן שנעלמות עם השנים...
הוא ישב מולנו
כמו מנצח בתזמורת צלילים
קצב המים משתנה עם הלחישה לאוזנה
וטיפות הזמן.. שטובעות במעמקים
נזכרתי במשהו שרציתי להגיד לך
חלונות הראווה נשברים עכשיו
אירוטיקה
הלילה, לא תצטרכי לגעת בעצמך
הלילה אני זה שיגע בך..
שנינו נהיה רטובים כעומדים מתחת למפלי הניאגרה
ונעשה אהבה כמו ריקוד נדיר על הירח
רק שנינו בעולם הזה
מוקפים בגדר של אש ומים
חבל ששייקספיר לא חי יותר
הוא היה יכול לכתוב על זה רומן אירוטי
בעצם שנינו נכתוב
בשפה משותפת של קסמים, דמעות ואהבה
אז "שששש" בינתיים
אני מחכה
שריקת עצי הבדולח מנופצת
לשמע המיטה שתרעד מתחתינו
כפופה ומתקפלת בקינאה
מסתכלת עלינו עושים אהבה
נלהט ונחשיך..
ושוב נאיר את החדר באור
שיאיר אלפי חדרים נוספים
זה יהיה שיר של אש וקרח..
ומנגינה של אור הירח תרעיד את השמיים לקול אנחתך
גומרת.. לבדך ואיתי ביחד
גורמת לי לגמור
ג'ים
בראשית היו נשים וילדים
שהשתחוו לירח אחד
ואחר כך השמש הגיעה
ואיתה החושך ומגיפה
היום, הוא כותב על אז
על הימים שבהם היה על מה לכתוב
אוסף בזכרון חלקים שבורים של תמונה חתוכה מהעבר
עכשיו הם מתחברים בשביל המחר
הוא כותב היפנוזה אסטרונומית על ירח וכוכבים
ועל כל הדרכים שמובילות לשם, בעיקר על הרגשיים
מתעלם באופן מוחלט מהיופי שבו היה תמיד מוקף
חום ואהבה לא יעניינו אותו עכשיו
כוס וויסקי נוגה את הנוזל האחרון
תמיד אחרי כולם
האחרון להישאר
אף אחד איתו
כנראה שהם אף פעם לא הבינו על מה מדובר
מחווה לג׳יימס דאגלס מוריסון
!לא
תרגע..
תן לחיים האלה לחלוף מולך,
בכל מקרה אף אחד לא ירגיש בחסרונך
לך למעיין הישן
תשטוף את פנייך במים הקרים
בין הטיפות יש גם דמעות
שזולגות למקום שהיה אמור להיות הלב שלך
(אולי בעתיד אתה תבקש אותו בחזרה ממנה)
תרגע..
תן לשורות האלה להיכתב
הן יוצרות שיר חדש,
שיכאב כמו שעכשיו כואב
זוהי עת של שקט,
עידן חדש במקום שבו היא נהגה להיות
רעש מטריד של אהבה
אבל גם נעים,
מוסיקה... שיותר לא תשמע.
תוותר
היא כבר של מישהו אחר
היסטוריה
קרה פעם שנכנסת למקום אפל
ובאותו רגע שכחת מכל מה שמסביב
כי פשוט ידעת שכרגע אתה אלוהים
ולא אכפת לך לשחק את משחק המוות עם השטן והשדים
עם משקפי השמש השחורות, וחולצה שחורה ומעיל שחור
וג'ינס קרוע ונעליים שחורות
ולב שחור, ומאחורי המשקפיים עיניים אדומות מדמעות
דמעות שחורות
אני לא מאמין שהיא הייתה על החוף
כששכבה כמו נסיכה ושיחקה עם הכלבה שלה
וכרגע השטן הוא בדמותה
השטן יפה יותר מתמיד עכשיו בגללה
בגללך
עשן סמיך הוא השאיפה שלי עכשיו
מוות הפך להיות חיים
ומכתב שאני לא מאחל לאף אחד נכתב
זה בסדר.. את לא התכוונת
ואני לא הורס שמחות
אני מאושר בשבילך
ומת ב שבילי
אז תני לי למות בשביל שלי
והניחי לי לנפשי רק פעם אחת אחרונה
געגוע לאותו רגע בחדר שלך יהיה כמו נצח
כשצחקת, אני בכיתי אבל בסתר
אח"כ.. בחדר
שיר היסטורי.. אני שמתי לב שאי אפשר למחוק היסטוריה
וגם לא ללבן אותה
כי אנחנו תוצר הלוואי שלה בסוף
גם השירים
בדידות החופש
היא מלפני ימי הביניים
עכשיו היא זוהרת יותר מתמיד
מין ירח בודד לבן לנצח... כל כך יפה
כל כך לבד היא עכשיו
רואה את הכבישים הרטובים
לכבוד הגשם
שהשתחווה לה לפני רגע
מנשק בחשאי את שפתיה העצובות
והלחישה האיטית לתוך אוזנה שלה
מבשרת על כיבוש הרגשות שלי
מין צבא אכזר שכמותך"
העדפתי את
בדידות החופש
"את בדידות החופש
רחם האם
בתוך הגוף יש מילים-
״את שנשאת הר של דמעות על גבך,
בשביל לראות אותי מחייכת.
את הורדת את השמיים עד למטה
בשביל שכוכבים יהיו לי אור בחשיכה.
את שחיבקת אותי בלילות הקרים
והיית לי כמו אח בוערת של חום ואהבה.
את שכאבת על כל דמעה שירדה לי
והיית לי מעיין שאוגר את דמעותיי.
כשאת רחוקה, את הכי קרובה אליי
כי את, את אמא שלי.
אני אוהבת אותך,
מעריצה אותך,
ומודה לך״
(מכתב מילדה קטנה לאמה)